למה "ברוד סיטי" היא הסדרה הכי לא חשובה כיום, ולמה זה נהדר

זוכרים את הסצנה ב"בנות" שבה האנה פוגשת את ההורים שלה ומבקשת מהם עוד כסף כדי שתוכל להמשיך ולהתפתח בתור "הקול של הדור שלה"? אחרי שמבלים כמה זמן במחיצתן של אבי ואילנה מ"ברוד סיטי" מבינים שעלילה כזאת יכלה באותה מידה להשתלב גם בסדרה שלהן, אבל מה שבסדרה אחת הוא אירוע מחולל חמוץ־מתוק, היה הופך בסדרה אחרת הברקה קומית אחת מני רבות.

אני יכולה ממש לראות בעיני רוחי את הרגע הזה: אילנה מזמינה את אימא שלה למסעדה מפוארת, מספרת שהחליטה להיות סופרת, משוררת או "לא יודעת, אולי אני אעשה מיצג או משהו", מזמינה את היין הכי יקר ובורחת בלי לשלם אחרי שאימא משתכרת ונרדמת על השולחן. בדרך החוצה היא חוברת למלצר היין והולכת איתו למסיבה סודית של מלצרי יין.

בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת הטענה שהטלוויזיה מתחזקת וכי סדרות יכולות להיות יצירות משמעותיות לא פחות מספרים או מסרטים. הקומדיות המדוברות ביותר הן הדבר הכי רחוק מהסיטקומים של פעם, וכל אחת היא פתאום "קומדיה קיומית" שנוצרה כדי "לספר לנו משהו על החיים שלנו". הבעיה היא שלא כולם לואי סי.קיי, והרבה מאותן קומדיות אופנתיות וקומיקאים טרנדיים שכחו שחוץ מלדכא הם אמורים גם, איך קוראים לזה? להצחיק.

מול כל אלה עומדות בגאון ג'ייקובסון וגלייזר, עם פרקים של 20 דקות, דמויות מוקצנות והתרחשויות עוד יותר מוקצנות. אפשר לעקוב אחרי עלילת הסדרה, אבל זה לא ממש חשוב – דמויות אורח נעלמות בלי הסבר ועקבות, ואף אחד לא יבכה אם תעשו לו ספוילר לפרק 8 בעונה 2. תוך פרק או שניים כבר מבינים אם הסגנון המאוד מסוים של השתיים מתאים לכם, וגם אם הוא לא מתאים לכם זה לא יתבטא בזעם על "הסדרה שהבטיחה לומר את האמת/ להמציא מחדש את הטלוויזיה, אבל בעצם היא בלוף", כמו שרבים אמרו בעבר על "בנות", "מד מן", "אימפריית הפשע", "הסמויה" וכל סדרה "חשובה" אחרת.

עלילותיהן המטורללות של אבי ואילנה הן מוצר שנולד ברשת, היגר לטלוויזיה אבל עדיין מדבר אינטרנטית שוטפת – מהיר, מדויק, ממכר, מלא בשטויות; ומי שלא טוב לו – יום טוב לו. זה לא הופך את הסדרה למופרכת ונטולת אותנטיות, היא פשוט לא מגישה את השתיקות המעיקות מהחיים של היוצר שלה ואומרת "עכשיו תצחקקו במבוכה".

בתחילתו של פרק הפתיחה הכיפי של העונה השלישית, אילנה מזועזעת כל כך מעוול מגדרי שקראה ברשת, עד שהיא חייבת לאחר לפגישה עם אבי כדי לעשות ביד. נאום פמיניסטי־פוליטי שהיא נושאת הופך לקיטור בכייני במיוחד על מנה שירדה מתפריט הבראנץ'. הקריצה/ עקיצה לפמיניזם חוזרת כמה וכמה פעמים בהמשך הפרק, וכן רמיזות לסביות בכמות סיטונאית, אבל כמו תמיד העיקר הוא המצבים הבלתי אפשריים שהעיר מזמנת לשתי החברות.

שרשרת אופניים, חנות פופ אפ, משאית, פתח ביוב, תא שירותים נייד ופסל מוזהב של שק אשכים – כולם הופכים לסכנה משעשעת עבור שתי החברות, שתמיד נמצאות שם זו בשביל זו או כדי להחמיר את המצב עוד יותר. "ברוד סיטי" היא פמיניסטית כמו שהיא מצחיקה – בקוליות אגבית, אבל במובהק.

ברוד סיטי תשודר בקרוב ב־HOT קומדי סנטרל