איך אייקון של הצלחה מעוני לעושר ואחד הראפרים הגדולים בעולם הופך לפרסונה נון גרטה שמושך הייט אינטרנטי לוהט? בעקבות ההכרזה שג'יי זי בחר בעצמו למופע המחצית של הסופרבול, יצאנו לשרטט כרוניקה של נפילה לא ידועה מראש. תודה ביונסה
בשבוע שעבר הגיעו לשיאן חגיגות ה-30 שנות קריירה של ג'יי זי עם ההכרזה שהשנה, הוא יהיה הכוכב שיעמוד במרכז מופע המחצית של הסופרבול, שיתקיים בתחילת השנה הלועזית, בדיוק ביום ולנטיין (14.2). מדובר, אם נהיה כנים, בהכרזה שהיא בעיקר אהבה עצמית – מאז 2020 מי שבוחר את זהות הפרופורמר של המופע היא חברת האינטרטיינמנט רוק ניישן, שנמצאת בבעלות ג'יי זי, כשדווח שהאמן עצמו הוא לרוב האדם שסוגר את המופע. עם זאת, קשה להתווכח עם העובדה שמדובר בבחירה לא רק הגיונית, אלא מתבקשת – עוד כשב-NFL סגרו עם רוק ניישן את עסקת הענק שהעניקה להם אחריות על המופע, מטרתם המוצהרת היתה להשיג הופעה של ג'יי זי, שמצידו חיכה 7 שנים, במהלכן החזיר את היוקרה למופע המחצית. ובכל זאת, ההייט האינטרנטי החל לצוף.
>> רגע לפני הבלאק פריידיי: הזבל של זיו קורן מגיע לכיכר הבימה
ברשת X, ביר השופכין של השנאה האינטרנטית, אי אפשר היה להתחמק ממגוון הציוצים הדוחים מכל כיוון – הגזענים הלבנים התרעמו על כך שמאז שג'יי זי בוחר את המופעים לא היתה להקה "לבנה", שב-2026 זה צפוי כמו שזה מדכא, אבל גם אנשים שלא הפכו את העניין לגזע לא ממש התלהבו מהבחירה. הבוז הכללי על הבחירה בעצמו התערבב עם זרם שנאה כללית שהאמן חוטף עוד מתחילת האלפיים, אבל רק הולך ומתגבר בשנים האחרונות. למעשה, אני די משוכנע שחגיגות ה-30 לקריירה שלו – שכללו סדרת מופעים נדירה, שחרור מחדש של סינגלים ואפילו דוקומנטרי עצמי בן 8 פרקים עם ריק רובין – נועדו כדי להתמודד עם שינוי הנראטיב סביב ג'יי זי. כאילו כדי לנסות להזכיר לעולם מי הוא, ואיך הפך לטייקון המוזיקה שהוא כיום.
אני זוכר מתי נתקלתי לראשונה בשנאה לא מוסברת לג'יי זי – כלומר, לא כזו שמבוססת על סלידה מהמוזיקה, האמן או האדם, אלא כזו שנאחזת בשמועות נבזיות ושקרים מסוכנים. כבר בראשית שנות האלפיים, סביב הצלחת האלבום דה בלופרינט, הסתובבו סיפורים על כך שג'יי זי הוא חלק מהאילומינטי. הן התחברו לתיאוריית קונספירציה רחבה יותר שמרחפת כבר מהניינטיז על כך שגדולי הראפ מכרו את נשמתם לשטן וחייבים את הצלחתם לאגודה הסודית, אבל ג'יי זי טורגט להן באופן נקודתי ועיקש יותר מכל ראפר אחר ששמעתי. שמו כבר נקשר עם אופרה ווינפרי ומייקל ג'קסון כחלק מקאבל שחור חשאי שמחזיק בשליטה סודית בתעשיית המוזיקה, ושולט בה כבובות.
קשה לדעת למה דווקא ג'יי זי, מכל הראפרים המצליחים של התקופה ההיא, זכה לשמועות סביבו. יהיו מי שיקשרו זאת לדימוי היהלום שמלווה את הלייבל שלו רוק-א-פלה, שמתחבר לסמל הפרמידה והעין של האילומינטי – אבל גם אמינם ודי.אם.אקס וראפרים אחרים נהגו להשתמש בדימויים שטניים וקריפטיים, והם לא קיבלו את אותן הקונספירציות, בטח לא בעוצמו שהוא ראה. כמו הרבה שטויות ושקרים, גם הקונספירציה הזו רק הועצמה עם עליית הרשתות החברתיות – והעובדה שעם ביונסה הוא הפך לחצי מהפאוור קאפל של תעשיית המוזיקה בהחלט לא עזרה – ולפתע תיאוריית הקשר הזו הפכה למייסטרים, כמעט בדיחה. במקביל, מעמדו וכוחו של ג'יי בתעשיית המוזיקה רק צמחו, ובהתאם למשפט ה"יותר כסף יותר בעיות" של חברו ביגי – גם הבעיות של ג'יי זי כבר לא הסתכמו ב-99.
עשור אחר כך, השנאה כלפיו החלה קבל גיבויים מהעולם האמיתי. במאי 2014 דלף סרטון מהמעלית של מלון The Standard בניו יורק, אז ביציאה מהמט גאלה תקפה סולאנג' את ג'יי זי בבעיטות, מה שהיתה ראשית החשיפה שג'יי זי בגד בביונסה. העולם חיבק והילל את "Lemonade", האלבום שבו ביונסה זועמת על הבגידה ושורפת באופן מטאפורי את המכונית של בן זוגה, ולפתע הכביסה המלוכלכת שהראפר נהג לשמור בבית (ואז לספר עליה בשיריו, בקצב שלו) נשפכה מהחלון לעיני העולם כולו. "4:44", אלבום ההתנצלות החשוף והמופתי שהוציא ג'יי זי שנה אחר כך, אמנם זכה להערכה ותשואות רבות, אבל לא היה מספיק כדי לתקן את תדמיתו בעיני ההייטרים.
הקש ששבר לבסוף את גב הגמל והפך את השנאה לקונצנזוס רחב היה פרשת פי.דידי. שמות של אנשים רבים נקשרו בפרשה, בצדק או שלא, אבל ג'יי זי הוא ללא ספק השם הכי גדול שנכלל בה, וכנראה שהפעם לא בצדק. באחת התביעות האזרחיות שהוגשו כנגד פאפי, אישה טענה כי פאף דדי וג'יי זי אנסו אותה במסיבה שנערכה לאחר טקס פרסי ה-MTV, כשהיתה בת 13. מהרגע הראשונה התביעה הזו היתה שונה מאחרות שהוגשו במסגרת הפרשייה של דידי – היו בה לא מעט שמות בולטים וחריגים והיא הוגשה לעיתונות הרבה לפני שהגיעה לבתי המשפט – אבל זה לא הפריע לאינטרנט לגזור את דינו של ג'יי זי. שנתיים לאחר מכן התביעה קרסה לחלוטין בעקבות סתירות מהותיות בגרסת המתלוננת, שמשכה את התביעה וחזרה בה, וכעת ג'יי זי תובע אותה על דיבה. אבל זה כבר לא משנה, כי כשרוצים לשנוא, גם קביעת בית משפט לא תשנה את דעתכם.
אולי הבעיה הגדולה של ג'יי זי היא בכלל בעיה דורית. השנאה שהחלה כשמועות הפכה לגל מוחשי פחות או יותר בשלב שבו ג'יי זי עבר את גיל הארבעים, מה שאומר שעבור דור של מאזיני מוזיקה עדכניים הוא יותר טייקון מוזיקה ומיליארדר מנותק מאשר ראפר שבא משכונות קשות ומדבר אליהם במוזיקה שלו. האלבום האחרון שהוציא גם ככה פנה לקהל מוזיקה בוגר יותר, והפעם האחרונה שהוא הוציא באנגר שרוקדים לצליליו זה היה לפני 15 שנה, עם הראפר שמוכר כיום יותר בתור חובב נאצים.
האמנים שגדלו על ג'יי זי כבר הפכו בעצמם לחדשות דאשתקד, ולדורות החדשים של הראפ יש נטייה להרוג את הגיבורים שלהם, הפעם באופן מטאפורי. כנראה שזה המחיר של להיות ראפר מבוגר ומצליח מדי. הדורות שוכחים שהיית מי שהיית, ועבורם אתה רק מי שאתה עכשיו – או לפחות איך שמראת הקרקס של האינטרנט מתארת אותך. כדברי הארווי דנט ב"אביר האפל" – או שאתה מת כמו גיבור, או שאתה חי מספיק זמן לראות את עצמך הופך לנבל. אבל ג'יי זי תמיד שלט בנרטיב שלו, וכך הוא מנסה לעשות גם עכשיו עם הופעת הסופרבול. אל תתפלאו אם הוא ישתול שם רמז לאילומינטי, רק כדי קצת להטריל את ההייטרים.