מחאת הנערות: "במציאות שאנחנו חיות בה אין לנו עתיד"

הכל התחיל כשאיילת, בת 17 מיקנעם, העלתה סטורי לאינסטגרם מכתבה,שבה סופר על מורה שהורשע בעבירות מין בתלמידה, ישלם פיצוי כספי לאותה תלמידה ויחזור ללמד. בלי לרצות מאסר, אפילו לא של יום אחד. ירין, בת 15 מקריית גת, ראתה מה שאיילת כתבה, התרגזה והחליטה לארגן מחאה. העלינו את הרעיון בקבוצת הוואצאפ של נוער השרמוטות, קבוצת נערות שפעילות בעמותת כולן שמארגנת את צעדת השרמוטות בתל אביב. תוך שלוש שעות התארגנו לקבוצה של שבע נערות בגילאי 19-15 מרחבי הארץ.

התחלנו לתכנן את המחאה: איפה זה יהיה? מה צריך לעשות? עם מי צריך לדבר? לאן צריך ללכת? את כל המידע הזה היינו צריכות לשאוב מהפעילות בעמותה שלנו ומהידע שיש לנו על הפגנות. תוך כדי התארגנות, הבנו גם כמה מערכת המשפט והמשטרה מזלזלות בנפגעות אונס ותקיפה מינית. קחו דוגמה: אורי גלעד, מורה (איזה כיף לדעת שבית הספר הוא מקום בטוח) ביצע מעשים מגונים בילדה בת 16. והעונש? שבעה חודשי עבודות שירות (אגב, עבודות שירות יכולות להיות גם בבית הספר עצמו). לתלמידה נשארה צלקת נפשית ענקית אחרי שנוצלה מבחינה נפשית, פיזית ומינית, אבל למערכת המשפט פשוט לא אכפת ממנה, אכפת לה רק ממנו.

ירין חזן ושירה שניידר, ממארגנות ההפגנה (צילום: רומי עין-גל)

והנה עוד מקרה מזעזע, שאפילו לא הגיע לענישה: ב-2019 ארבעה נערים אנסו ילדה בת 11 מרמלה. הילדה עברה למספר מוסדות לטיפול נפשי לאחר שעברה התעללות, הנערים נשארו חופשיים. בתחילת אוגוסט 2020 הפרקליטות סגרה את התיק עקב חוסר ראיות, למרות שיש סרטון שמתעד את המקרה שנמחק מהטלפון של אם הנאנסת על ידי שוטר.

אנחנו מבינות היום, שבמציאות שבה אנחנו חיות אין לנו עתיד זוהר ואף אחד לא פועל כדי שנוכל לחיות בבטחה, אז אם האנשים שאחראים על החיים שלנו לא עושים את העבודה שלהם, אנחנו נעשה במקומם, אנחנו נצא ונצעק את הזעקה האישית שלנו ואת הזעקות של עשרות אלפי קורבנות האלימות המינית בישראל, אנחנו נראה להן שאכפת לנן מהן, אפילו שלמשטרה לא. ואם אתם אומרים "מחאות לא עוזרות, צריך לפעול מבפנים", אז אתם מוזמנים לפעול בעצמכם מבפנים, אנחנו עסוקות בללמוד בבית הספר על "גיבורים" שהרגו, אנסו וכבשו. בואו להפגנה שלנו.

"למה בכלל התלוננתי", יום ראשון, 30.8, 17:30, כיכר רבין