פועה

08:30שוק הפשפשים עוד לא התאושש מפורענויות ליל אמש ומלבד מספר תושבים טרוטי עיניים בטרנינג שהכלב שלהם לקח אותם לטיול אין איש בסמטאותיו. אני מתייצב בקפה פועה – מחלוצי הרנסנס של שוק הפשפשים – ומתיישב. המלצרית מדווחת לי שפותחים רק ב-09:00. העולם אכזר.
08:31אני הולך לקפה אדא הסמוך כדי לשתות קפה.
08:41הקפה של קפה אדא פשוט מעולה.
08:45לקפה מגיעה חברה שגרה באזור. יש לה כלב וטרנינג. היא עייפה.
09:00אני חוזר לקפה פועה ומתיישב שוב. המלצר שמקבל את פני נראה מופתע.
09:05אני מקבל משהו כמו 13 תפריטים.
09:07אני מזמין הפוך גדול. המלצר שואל אם ארצה משהו מתפריט האוכל. אני אומר "אולי אחר כך" והוא נראה מאוכזב. אני ממש רעב אז אני מאוכזב יותר.
09:14הקפה מגיע. יחד איתו מגיע קנקן עצום של מים קרים. אני בוחר באסטרטגיה של לגימות מדודות, אחת קפה אחת מים. זה יצטרך להספיק לכמה שעות.
09:23אני עדיין לבד בקפה של איזה 100 מקומות ישיבה לפחות. מלצרית מגיעה ומבקשת ממני לעבור שולחן. הופה. בתחקיר המקדים גיליתי שבפועה הוקצה לא מזמן חלל לאנשי הלפטופים ובטוח שעומדים להגלות אותי לשם.
09:24אבל לא. היא מבקשת ממני לעבור לשולחנות בצד השני של הסמטה כי שם זה המעשנים.
09:25אני מתמקם בלוקיישן החדש ולוקח עוד שלוק-קפה-שלוק-מים זהיר. הכוס כבר בחצי.
10:04הזמן חולף מהר כשאתה עובד עם לפטופ בבית קפה. אני מרים את הראש ורואה שהשולחנות סביב כבר החלו להתמלא. מלצר קולט שיש כאן הזדמנות וניגש לשאול אם ארצה עוד משהו. אבל יש לי עוד איזה שלוק קפה.
10:15משבר. התיישבתי לא טוב והשמש שפולשת עכשיו לסמטה ממזרח מסנוורת אותי ואת המסך. אני עובר לצד השני של השולחן ועכשיו היא מסנוורת את המסך. נהדר. עכשיו גם הלפטופ מסמן שנגמרת לו הבטריה.
10:17אני מאתר שולחן סמוך לשקע חשמלי גבוה שבבירור אינו מיועד ללפטופ. זה שולחן לשישה. אני עובר אליו בלי לשאול. ככה זה מרגיש ללכת על הקצה? למה לא אמרתם שכיף לשחק באש.
10:44עוד הצצה מעל הלפטופ. בית הקפה מלא כבר כמעט עד אפס מקום. תפריט האוכל של פועה עדיין על השולחן שלי. הוא מלא בגודיז כמו "בוקר ים" (84 ש"ח) שזה לקרדה, הרינג, סלמון מעושן ואיקרה עם שליכטה של גבינת שמנת וירקות ולחם וחמאה ולא זוכר אם אמרתי שאני רעב.
10:45אני מגרד עם כפית את תחתית כוס ההפוך שלי ומוזג עוד כוס מים.
10:47מלצרית מפנה את כוס הקפה הריקה שלי. אני משפיל מבט אל הלפטופ ועושה את עצמי מרוכז.
11:12המקום כבר מלא. באמצע הסמטה עומדים מספר אנשים שממתינים לשולחן בחוץ ולוטשים בי עיניים.
11:21מצאו להם שולחן. במקום שבו עיניהם חדרו אותי נותרו צלקות שהזמן בוודאי ירפא.
11:37אני עושה טעות ושוב מרים את הראש מהלפטופ. מלצר ניגש ושואל אם ארצה עוד משהו. "בינתיים לא", אני עונה בקול הכי קטן שבן אנוש הוציא אי פעם מפיו.
12:05האנשים שמחכים לשולחן אינם מתים, הם מתחלפים. ומתרבים. ועדיין אף מלצר.ית לא ניגש.ת לבקש שאעביר את עצמי למתחם הלפטופים של הקפה. זה יפה.
12:27אני רעב, אני צריך לשירותים, אבל אני יודע שכל תזוזה מהמקום תביא לסיום ההרפתקה. זה רגע שדורש הרבה איפוק. לא יודע אם אמרתי שאני רעב.
12:32מלצר ניגש אלי ושואל אם ארצה משהו מתפריט הבוקר לפני שסוגרים אותו. אני נשבר כמו איזה אפס ומזמין עוד קפה וחשבון.
12:47למרות שכבר שילמתי (30 ש"ח על שני הפוכים גדולים + 15 אחוז שירות, המלצרים היו נהדרים), אני ממשיך לשבת ולעבוד רק כדי להיזכר בתחושת השחרור הפראית ההיא מ-10:17. זה לא עובד. המקום מפוצץ, הממתינים מסתכלים עלי כאילו הערתי להם במעבר חציה בחולון. זה נגמר. הובסתי.
(ירון טן-ברינק)

רבי יוחנן 8

מונטי

8:45נכנסת לבית הקפה מונטי, שלהפתעתי כבר היה מלא לגמרי באנשים מתקתקים על לפטופים או מתלוצצים עם חבריהם. נעמדת בתור המשתרך.
8:50מזמינההפוך קטן לשבת ומתיישבת. כמובן שבשולחן המשותף שיש בו מקום לפחות לחמישה אנשים ולפטופים ישבו רק שני גברים שתפסו את כל המקום עם הכריך שלהם, התיק שלהם, המטען שלהם למחשב והאגו שלהם. ביקשתי שיזוזו והתיישבתי עם הלפטופ גם אני.
9:15סיימתי את הקפה. מעכשיו אני פה על זמן שאול. אולי.
10:00הלו? זוכרים אותי? אף אחד לא ניגש לשאול אם אני רוצה עוד משהו.
10:37הבריסטה הסתובב, פינה שולחנות ואסף אשפה, אך לא נגע בספל הקפה הריק שלי ואפילו לא הסתכל לעברי במבט הייטרי.
11:35עדיין מתקתקת על הלפטופ הגיגים, מזמינה תור לשיננית, יושבי הלפטופ מצדי כבר התחלפו לפחות פעמיים.
12:40שום דבר לא זע ולא נע.
13:15כבר רעבה. יוצאת מהמקום בנונשלט. לא נרשמה אף אנחת רווחה כשעזבתי.
(יעל שטוקמן)

מונטיפיורי 41

HOC

10:47הגעתי לבית הקפה House of Coffee שממוקם בשולי הכרם. מגיע ישר לדלפק ומבקש אמריקנו, חם או קר הבריסטה שואל. ירד גשם הבוקר, אני מבקש חם. האמריקנו שלי עולה 16 עשרים שקלים, לא פחות. אני מחפש מקום ישיבה ומסתכל סביב. ישנו בר ישיבה בתוך המבנה ומין סככה מוזרה ברחוב עם כמה שולחנות ישיבה. הכל מעוצב בסגנון נורדי (נראה לי), עם כיסאות עץ חסרי משענת, כאלה שישיבה עליהם גורמת להאצת תהליכינו להתעקם חזרה כמו בציורי קוף-אדם-אדם מול מחשב.
10:52בגלל שאין מלצרים במקום אני מנסה למתוח את סבלונתם עד הקצה ובמקום להתיישב בחוץ אני מתיישב בפנים על הבר הכי קרוב למוכרים ופותח את הלפטופ העריכה העצום שלי.
11:17אבריל לאבין מתנגן ברקע בווליום לא צעקני כל כך.
13:06סוללת הלפטופ שלי עומדת להיגמר. אני מתאכזב שאין שקעי חשמל באזור ומתקפל משם.
(רועי רוה רוביצ'ק)

התבור 2

נחת

14:30מזמינה הפוך. תוהה על מה שילמתי כרגע 16 ש"ח וממתי זה ככה.
14:32מתיישבת, מתחברת לשקע ופותחת את הלפטופ.
15:45:סיימתי את הקפה מזמן, המקום מלא עד אפס מקום – אבל אין אף מבט או ציפייה גלויה מאיש צוות ממני לעזוב או להתפנות כבר.
16:30עדיין כלום מאף גורם, ואני עודני כאן עם הספל הריק להתריס.
17:15סיימתי כבר את כל המשימות להיום. ממשיכה לשבת ולו במטרה לעצבן מישהו.
18:00יאללה הביתה. אולי מישהו שם זוכר שאני קיימת.
(יעל שטוקמן)

כיכר דיזנגוף 1

נולה

8:05מלצרית חביבה ניגשת אליי ושואלת מה ארצה להזמין. אני מזמינה אמריקנו קטן, והיא נעימה מספיק (או עדיין לא התעוררה מספיק) בשביל ללשאול אם אני רוצה גם משהו לאכול.
8:15מסיימת את האמריקנו, מתחברת לשקע, מתחילה לתקתק על הלפטופ.
9:20ריח קינמון, סוכר ואפייה נמצא באוויר ומקשה עליי להתרכז הלפטופ ובמשימה הארורה לשתות רק קפה אחד.
9:45המלצרית מפנה שולחנות, מושיבה לקוחות חדשים. מסתכלת עליי מדי פעם אך לא שואלת דבר.
10:15עדיין כלום מצדה של המלצרית שלנו. אולי היא חוששת שכבר איבדה את ההזדמנות שלה וכעת אשב שם לנצח.
10:36ריח העוגות ממשיך, בטני מקרקרת. למרבה הצער, אני נחושה להמשיך במשימה.
11:45הרעב הכריע אותי. ביי לנולה, היו שלום, אני ישבתי ביניכם כמעט ארבע שעות על קפה אחד.
(יעל שטוקמן)

דיזנגוף 197

התחתית

09:00נכנסת לקפה תחתית המיתולוגי. המטרה: לשבת כמה שעות על קפה אחד ולפטופ. כדי למקסם את המבחן אני בוחרת באחד השולחנות הנמוכים, איזור שלא מיועד לפרילנסרים ומחשביהם, וממוקם ישירות מול עמדת הוצאת החשבון, בקו ישיר של כל איש שירות במקום.
09:01עוד לא הספקתי להוציא את הלפטופ ומלצרית חביבה כבר מנקה לי את השולחן.
09:02אני מקלידה במרץ, המלצרית חוזרת, מביאה תפריט ומציעה לי לעבור לאיזור המיועד ללפטופים, אבל לא מתעקשת על העניין.
09:56מאז קבלת התפריט נעלמו עקבותיה של המלצרית. אולי גם היא התייאשה ממחירי הקפה בעיר?
10:00תפסתי את מבטה של אחת המלצריות והזמנתי קפה קטן שמגיע מהר מאוד. יחד עם הקפה מגיעה הצעה מחויכת לעבור עם הלפטופ לאיזור המיועד לכך. שאפו למלצרית על הסבלנות.
10:12ניסיתי למשוך אותו אבל אני מגלה בצער שהקפה הקטן הסתיים. אחלה קפה.
10:30אני רעבה, אבל אלו לא חלק מכללי המשחק. מזל שאכלתי בבית.
11:15מלצר חדש ניגש לשאול אם אני רוצה משהו. אני מאוד רוצה משהו אבל מתאפקת.
11:25המלצרית הקודמת מפציעה ולוקחת לי את התפריט מהשולחן. אני בוהה בו מתרחק בערגה.
12:00מפעם לפעם עובר כאן איש צוות ומחייך אליי. ללא ספק מדובר בצוות הנחמד ביותר בעיר.
12:20המלצר חוזר ובודק אם אני רוצה לעבור לאיזור המיועד ללפטופים. אני לא רוצה והוא לא מתעקש.
12:50מזמינה חשבון. אין לי ספק שהצוות מוקל אבל הם לזכותם יאמר שהם לא מראים את זה.
12:57משלמת ויוצאת, המלצרית מברכת אותי לשלום בדרך מהשולחן החוצה וכבר מנקה אותו. בלב אני מבטיחה לה לחזור שוב. בלי הלפטופ.
(נתלי מון)

לינקולן 9

• אוכלים שותים https://timeout.co.il/topic/%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%9d/
• בתי קפה בתל אביב https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%a7%d7%a4%d7%94-%d7%91%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91/
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 924 // קפהקפהקפהקפה https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%90%d7%95%d7%98-%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%a9-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-924-%d7%a7%d7%a4%d7%94%d7%a7%d7%a4%d7%94%d7%a7%d7%a4%d7%94%d7%a7%d7%a4%d7%94/
• קפה https://timeout.co.il/topic/%d7%a7%d7%a4%d7%94/
• הבועה https://timeout.co.il/topic/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%94/