מבחן הפיצות הגדול: מצאנו את משלוח הפיצה הטוב בעיר

18:00, אתמול. המערכת כבר כמעט ריקה לחלוטין מאדם, למעט רביעייה אמיצה שהתייצבה למבחן הטעימה העיוורת של 5 הפיצות המקומיות שבחרנו. למה ערב? כי ערב זה פיצה, או יותר נכון, לילה זה פיצה. לא משנה, בדיחה, עזבו, בהמשך תבינו.

התוכנית: לאכול מלא פיצות, לדרג, לשטוף ידיים.

הקריטריונים: רק במשלוח, רק מהעיר, אין הגבלות של תתי ז'אנר. נאפוליטנית, רומאית, ישראלית – הכל הולך. בחרנו את החמישייה שפשוט נראתה לנו הטובה ביותר. במאמר מוסגר אך חשוב, נציין שבאחרונה גברה כמות הפיצריות שמתוך מדיניות לא מספקות שירות משלוחים. הן מעולות ונהדרות אך לא היינו יכולים לצרפן למבחן.

הכללים: מזמינים את הפיצה הכי פשוטה מהתפריט, הגרסה שלהם למרגריטה, בלי תוספות, שקיות תבלינים או רטבים, פיצה טהורה ומזוקקת. אתגר קשה, אבל מישהו חייב לעשות את זה.

השיטה: כל פיצה נפרקת מהעטיפה הממותגת שלה, מונחת על צלחת וממוספרת כך שלא נדע מאיפה היא. טועמים, מלרלרים ומתפלפלים על טיבה של כל נבחנת, ואז כל אחד מנקד מ-1 עד 10. לאחר מכן נותנים ציון משוכלל ומנגבים את הידיים. המון מפיות נדרשו בשביל זה. באמת. כאילו בקטע מוגזם.

הבוחנים: מבקר האוכל עודד קרמר, מבקר אוכל הרחוב מתן שרון, סגן העורך ספי קרופסקי וכתבת האוכל יעל שטוקמן. יפים. אמיצים. גרגרנים.

מקום חמישי: סה טו

הנפילה הגדולה הגיעה מיד עם הפיצה הראשונה שטעמנו, "סה טו", שהצדיקה את הפירוש לשפה וכאילו אמרה "זה מה שיש". היא אולי היתה הזולה מכולן (55 ש"ח), אבל גם הדלה מכולן. היה כל כך מעט בכל סלייס ועדיין רוב הנסיינים לא סיימו את שלהם. "אין פה פיצה", אמר אחד הבודקים, אחר זרק שהיה מתבאס לשלם עבור הפיצה הזו וכולנו הסכמנו שהיא דקיקה, דלה ברוטב, מקומחת למדי ובעלת קראסט ללא שום קראנץ'. עכשיו לפחות אנחנו יודעים למה קוראים לה כך.

זה מה יש? פיצה סה טו (צילום: גיל אבירם)

מקום רביעי: הפיצה בבוגרשוב

הנפוליטנית הקלאסית של "הפיצה" אולי דקה כמו סה טו, אבל בהחלט מציגה גרסה הרבה יותר טובה. הרוטב מצוין ונמרח בשפע משמח, הגבינה שמעליו מאזנת את הטעם עם כמות נאה והקראסט חביב. כולנו הסכמנו שהיא היתה טעימה, אבל הבצק הדק והגודל הלא מרשים, בלשון המעטה, הפך אותה לפיצה לא כל כך שווה ברמת VFM. עם זאת, ראוי לציין שאחרי כ-25 מההזמנה קיבלנו מהם טלפון שעדכן שאין שליחים זמינים בוולט, שהם מתנצלים על העיכוב ומכינים לנו פיצה חדשה למשלוח שלנו. שירות טוב שכזה בהחלט ראוי להערכה.

דק דק דק זה לא תמיד טוב טוב טוב. הפיצה בבוגרשוב. (צילום: אלון ראובני)

מקום שלישי: ארציאלי

הפיצה הרומאית האגרסיבית והמאוד שמנונית, שיש מי שהגדיר אותה יפה כפיצה רומאית-אמריקאית, התמקמה במקום השלישי שלנו (עם נקודה אחת בלבד מעל לרביעי). הבועות הנאות בגוף הבצק העידו על כך שתפח לגודל אידיאלי, הקראסט פריך כרצוי והרוטב היה טוב, וגם אם הגבינה ושמנוניותה השתלטו טיפה על השאר (אבל אנחנו לא נהיה האנשים שיכתבו משפט משוקץ כמו "יותר מדי גבינה"). היא גם הייתה הפיצה היקרה מכולן (78 ש"ח), אבל הכמות והנפח הצליחו להצדיק במעט את המחיר.

הבן או הבת? פיצה ארציאלי. (צילום: יניב שדה)

מקום שני: סופר פיצה

יש לנו הרבה מה להלל בסופר פיצה, הרומאית המצטיינת ברשימה, שהפתיעה אותנו עם סלייסים (טוב, ריבועים) עבים, מיקס גבינות פנטסטי, רוטב מתובל ולראשונה, גם אורגנו מצוין. אבל מעל הכל, ראוי לציין את הנדיבות. המגש שהגיע אלנו הרגיש שופע, עמוס, ואם זה לא היה מספיק, הם הוסיפו במתנה כמה חתיכות של פיצת פטריות, סתם כפינוק (כמובן, מבלי לדעת שאנחנו לא לקוחות תמימים). מקום שני שהגיע קרוב מאוד למקום הראשון שלנו, אבל מנצחת יש רק אחת.

כל הפיצות על שולחן המערכת, אילוסטרציה. סופר פיצה (צילום: איליה מלניקוב)

מקום ראשון: לילה

סליחה עם כל הפיצות בישראל, אבל זו רמה אחרת לגמרי. הקאלט של לילה מורכבת מעובי מדויק, כמות גבינה נאה (שמכסה יפה יפה את כולה), שמנוניות במידה סבירה ומעל הכל – קראסט שאפשר להתחתן איתו, רצוי על ידי רב פריך. יש לנו מנצח, ובשונה ממבחן ההמבורגרים – כאן ההייפ היה מוצדק וגם ניצח. יש סיבה שהמקום עמוס כל כך בכל ערב.

יצירת אמנות בהרכבה, פיצה לילה (צילום: אנטולי מיכאלו)