דברנו עם המדענים של "מדע על הבר" ואפילו הצלחנו להבין כמה דברים

לקראת אירוע מדע על הבר שיתקיים בשבוע הבא, תפסנו לשיחה ארבעה מהמדענים שתוכלו לפגוש בהרצאות. וכן, הם יותר מעניינים מהחברים שאתם יושבים איתם בברים בדרך כלל

מה הם רוקחים שם? מדענים, אילוסטרציה. צילום: Shutterstock
מה הם רוקחים שם? מדענים, אילוסטרציה. צילום: Shutterstock
10 במאי 2017

דמוקרטיה באינטרנט

לנטרל את הכוח של מארק צוקרברג

פרופ' אהוד שפירא, הסופרן יעלה אביטל ונגן הלאוטה איתן הופר

הערכים הדמוקרטיים שעליהם נשענות מדינות המערב מצויים במשבר. האינטרנט, המוסיף לפרוח בעידן הרשתות החברתיות והכלכלה המקוונת, כבר מתאפיין גם הוא בשליטתם של מעטים על רבים. פרופ' אהוד שפירא מזהה בטכנולוגיות חדשות את היכולת לפתור את שני המשברים.

"אנחנו בפירוש מזהים תהליך שבו לאזרח הפשוט יש יכולת השפעה חלשה יותר, והשאלה היא לאן הדבר הזה מוביל ומה יכול לעשות מי שערכי הדמוקרטיה יקרים ללבו", אומר שפירא. "אפשר להגיד שכמעט בכל מקום הדמוקרטיה הייצוגית הפכה לכזו שבה הנבחרים משרתים את המקורבים להם ולא את הבוחרים. לכאורה הפתרון הכי פשוט וישיר לבעיה הוא דמוקרטיה ישירה, אך היא לא פרקטית. אנחנו נדון בשתי טכנולוגיות שיאפשרו, לדעתי, לעקר את הכשלים של הדמוקרטיה הייצוגית ולתקן גם את יחסי הכוחות הלא שוויוניים באינטרנט. אחת מהן היא הבלוק צ'יין, שביסודו של ביטקוין, שמאפשרת לבנות ארגון דמוקרטי אוטונומי ללא שליט מרכזי, כלומר ללא מנהל כמו מארק צוקרברג שיש לו כוח לסגור קבוצות מסוימות, למשל".

אתה מציע את הטכנולוגיה כפתרון לשיפור הדמוקרטיה במדינות הלאום, אך השאלה היא אם האינטרנט כשלעצמו לא פוגע ברלוונטיות שלהן.

"יש שני כיוונים בשיח העכשווי. האחד מתמקד ב'אומת אינטרנט' שלא קשורה לחבל ארץ מסוים, ויש קבוצה שאני מעורב בה שרוצה לבנות, לדוגמה, אומה יהודית באינטרנט. יש עדיין חיים אמיתיים, ועד שלא נתקן את הדמוקרטיה מצבנו ימשיך להיות גרוע. הטכנולוגיה יכולה לשרת את שני הכיוונים".
אוזןבר, המלך ג'ורג' 48 , הרשמה במייל: info.ozenbar@third-ear.com

[tmwdfpad]

לא דיגיטלי, לא אנלוגי: השעון הביולוגי

הג'ט לג של היומיום

רונה אבירם

ג'ט לג, תופעה ידועה לשמצה ומוכרת לרבים מאיתנו, איננה גחמה של נופשים מדושני עונג; מדובר בסימפטום שמקורו בשעון הביולוגי הקשיח שלנו, שבשגרת החיים המודרנית אנחנו הולכים ונעשים פחות ופחות קשובים לו.

לדברי רונה אבירם ממכון ויצמן יש לכך השלכות שמוטב שנתוודע אליהן. "בעידן הנוכחי אנחנו עוברים ג'ט לג חברתי", היא מסבירה, "העובדה שיש לנו אוכל זמין במקרר ותאורה מלאכותית בכל מקום מאפשרת לנו להתעלם מהשעון הביולוגי, שהיה נכון יותר לאדם הפרהיסטורי. אך יש לכך השלכות: מחקרים מראים, לדוגמה, שלעובדי משמרות יש שגרה פחות טבעית ובריאה ושיש להם יותר סיכוי ללקות במחלות כמו סוכרת. מנגד יש המון מחקרים שמראים איך ניתן לעשות שינויים קטנים מאוד בשגרה שלנו כדי לשפר את רמת החיים בצורה שתהיה קשובה יותר לשעון הביולוגי – למשל לשנות את סדר הארוחות ביום. כמו שהרמב"ם אמר, צריך לאכול בבוקר כמלך, בצהריים כבן מלך ובערב כאביון. בהרצאה אתייחס בין היתר גם לשעות שבהן המטבוליזם שלנו עובד טוב יותר או הריכוז שלנו הכי גבוה".

אם התנאים שסביבנו השתנו ללא הכר, למה קשה לנו כל כך להתנתק מהשעון הזה?

"הכל נובע מארגון פנימי שמקודד ממש בתוך ה־DNA שלנו, בכל תא בגוף שלנו, ומנצח על כל התהליכים שקורים לנו במהלך היום. במקור הוא נועד להתאים את הסביבה שלנו לשינויים בין
היום ללילה"
Mate, (פלורנטין), ויטל 2, 5558200־03

דימויים, צלילים ומה שביניהם – במדע ובאמנות

המוח ומעבדים אחרים

ד"ר עידו מגן והאמן גיא גולדשטיין

המוח, מתברר, פועל באופן די דומה למחשב. הצלילים והדימויים שאנו קולטים מקודדים לאותות חשמליים (המוח אינו קולט את הצבע "כחול" אלא אות חשמלי בסיסי מכך בהרבה) וכך ניתן למעשה לחשוב על המרת דימויים בצלילים ולהפך, שהרי אלו חולקים שפה משותפת. "אנחנו נעסוק בתופעות שבמסגרתן ניתן לשמוע צבעים ולראות צלילים", מסביר ד"ר עידו מגן ממכון ויצמן. "כמו שהמחשב יכולים לתרגם גלי קול לפיקסלים, לתמונת JPEG, גם המוח מעבד צבעים וצלילים ויכול לערב בין החושים.

"אדום זה לא צבע אדום אלא אורך גל שאנחנו מתרגמים אותו לצבע אדום. זה מראה לנו כמה הדרך שבה אנחנו חווים את העולם היא סובייקטיבית. באותו מובן יש לחושים יכולת לפצות על חושים אחרים שנפגעו. אצל חירשים חוש הראייה חד הרבה יותר, ואצל עיוורים השמיעה טובה בהרבה".

איך יבוא לידי ביטוי בהרצאה השילוב בין מדע לאמנות?

"האמנות של גיא (גולדשטיין) מתמקדת בהפיכת צלילים ל־JPEG ולווידיאו, באופן שדומה מאוד למה שהמוח שלנו עושה. נעסוק באותו הקשר גם בתופעה של רעש לבן, שדומה מאוד לאור לבן היות שהוא מורכב מאוסף של תדרי הצליל האפשריים בעוצמה הכי גבוהה. בכלל, השפה של המוח מזכירה את המחשב כי גם היא בינארית. במוח, הרי, יש תאי עצב שברגע נתון
'יורים' או לא".
זוזו, שד' רוטשילד 32, 4428688־054

אני אנווט – על מוח וזיכרון מרחבי בעטלפים ובני אדם

על עטלפים ואנשים

פרופ' נחום אולנובסקי

בתרבות המערבית נחשבים העטלפים לבעלי חיים מוקצים, ובתל אביב הם ידועים בעיקר בתור החיה המלחיצה שמרחפת מעלינו כשאנחנו הולכים ברחוב בלילה. ראוי היה בהקשר זה ללמוד מהסינים, המכבדים את העטלפים בשל תוחלת החיים המרשימה (כ־ 30 שנה לחיה בגודל עכבר) וכישורי הניווט המחוננים שלהם, המזכירים את מנגנוני ההתמצאות של בני האדם. משימתו של פרופ' נחום אולנובסקי, אם כך, תהיה לשכנע אתכם שיש מה ללמוד מהם.

"עטלפים הם היונקים היחידים שמעופפים, ויש להם יכולת סונאר המאפשרת להם לייצר מפה מרחיבת דרך קריאות באולטרסאונד. אין לכך מקבילה בטכנולוגיית הסונארים שפותחה על ידי בני אדם. גם יכולות הניווט שלהם יוצאת דופן – בכל לילה, בחושך (ועטלפים אינם עיוורים, כפי שנהוג לחשוב – ג"פ), הם עפים למרחק עשרות קילומטרים כדי להגיע לאותו עץ בדיוק. זו יכולת ניווט שבוגרי הסיירות של צה"ל היו מתקנאים בה".

אז איפה בכל זאת הם מזכירים אותנו?

"אסטרטגיית הניווט של העטלפים דומה לשלנו וגם לזו של חיות אחרות כמו חולדות ואפילו חרקים, לדוגמה באופן שבו אנחנו מזהים מטרה מרוחקת במרחב: נדע כשאנחנו קרובים למטרה אם בניין מסוים יהיה בזווית מסוימת ביחס אליה, וככה גם הם פועלים".

אילו עוד אמונות כוזבות בנוגע לעטלפים אתה מתכוון להפריך?

"לא הרבה יודעים שעטלפים מועילים מאוד לבני האדם. עטלפי חרקים אוכלים טונות של חרקים ומגנים על החקלאות בכל העולם. בני אדם, וחקלאים בעיקר, חבים להם חוב גדול".
המעוז, המלך ג'ורג' 32 , 6209458־03

[interaction id="5912f668f5b27d4e18d6c003"]