הטרנד המקומי של טוקיו

טוקיו היא עיר עצומת ממדים, המורכבת ממספר רב של מרכזים קטנים המאוגדים סביב תחנות רכבת. אזורים מסוימים, כמו רובע שיבויה (Shibuya), שכונת גינזה (Ginza) ורובע שינג'וקו (Shinjuku), מוכרים לכל התיירים, ואולם דווקא אזורים מתוירים פחות, שבהם מבלים בעיקר תושבי העיר, הם אלה שיוכלו לפתוח לכם צוהר אל האוכלוסייה המקומית ואל תרבותה. באזורים האלה תמצאו חנויות מכל סוג אפשרי, מסעדות מפתיעות ובארים ובתי קפה רבים שבהם אפשר לעשות את הפעילות המומלצת ביותר בטוקיו – לשבת, לשאוף את האווירה ולצפות בעוברים והשבים.

שימוקיטזאווה – הכל מהכל

כבר בפעם הראשונה שהגעתי לשכונת שימוקיטזאווה (Shimokitazawa, שזכתה לכינוי המקוצר "שימוקיטה", וכך היא ידועה בקרב צעירי טוקיו) – התאהבתי. התאהבתי בחנויות המגוונות; התאהבתי בסמטאות הצרות שמכוניות יכולות בקושי לעבור בהן; אבל בעיקר התאהבתי באווירה ההיפית-קולית-בוהמית-שיקית-גרנג'ית-טרנדית, ועוד מבחר מילים לועזיות שאפשר למלא בהן את הדף. כאן אפשר לפגוש את כל סוגי האוכלוסיות: בחורות מטופחות שמכורות למותגים, צעירים בעלי שיק יפני טיפוסי ואפילו "ערסים" יפנים מצויים. בקיצור, אם אתם רוצים לראות את הצעירים האמיתיים שחיים, קונים ועובדים בטוקיו – לכו לשימוקיטזאווה.

שימוקיטה נחשבת לאזור פופולרי בקרב סטודנטים וצעירים בני 18‑25, והם גם מרכיבים את מרבית האוכלוסייה המתגוררת בה, אם כי עדיין אפשר למצוא כאן גם אוכלוסייה מתבגרת שהיתה שם הרבה לפני שהמקום נעשה טרנדי. מיקומה המוצלח – כמה תחנות מערבית לשיבויה, אבל לא ממש במרכז העיר – מעניק לה שקט יחסי (גם כששימוקיטה הומה, היא אינה ממש עמוסה וצפופה), והעדר התיירים יוצר תחושה מקומית אמיתית, של שכונה המיועדת לתושבי העיר בלבד ולא למבקרים זרים או ליפנים המגיעים מחוץ לעיר.

יד שניה בשימוקיטזאווה (צילום: מיכל חדד)

בשכונה אפשר למצוא מגוון חנויות, מכל הבא ליד: בגדים יוקרתיים לצד בגדי בזאר מהודו, חנות בגדי יד שנייה שנבנתה על חורבות מבנה שאכלס בעבר בית מרחץ פומבי ונשמרה בה רצפה עשויה אריחים, חנות המתמחה בתקליטים ישנים, חנות המוקדשת אך ורק למדבקות משעשעות, בית קפה שמיועד לרוכבי אופניים, מסעדה המתמחה באוכל מהאי הדרומי אוקינאווה (Okinawa), ברים קטנטנים המיועדים לשישה אנשים בלבד, מספרה המפרסמת את עצמה בפסל סופרמן בגודל אמיתי, חנות מיוחדת למכירת ביצים שמומלצות לאפייה בלבד, ועוד חנויות רבות וייחודיות. החנות המעניינת ביותר לטעמי בשימוקיטה היא ה-Rental Box (קופסה להשכרה), המעמידה להשכרה מדפים קטנים בצורת כוורת. כל אדם יכול לשכור את חלל התצוגה הזה ולנסות למכור את יצירותיו. הרעיון הוא לעודד צריכה של מוצרים מקוריים, ואכן ההיצע מיוחד במינו, וכולל מגוון עבודות יד של צעירים מהסביבה במחירים זולים במיוחד. אבל בלי ספק הפעולה החביבה עלי בשימוקיטה היא פשוט צפייה נינוחה בעוברים ושבים, שמהווים תרכובת מעניינת של שלל סגנונות – מראה לתרבות האופנה היפנית, שבה הכל הולך יד ביד עם הכל.

 המלצות 

Shanghai Meibutsu

בדוכן קטן במרכז שימוקיטה מוכרים דבר אחד בלבד – דמפלינג אלוהי ממולא בבשר חזיר, בצל ושום. המנה כוללת ארבעה כיסונים במחיר של 500  ין (כ-20 שקל). בתוך הדוכן יש מקום המיועד לאכילה בעמידה.

הגעה: צאו ביציאה הצפונית של תחנת שימוקיטזאווה ופנו ימינה עד שתגיעו לצומת T. שם פנו שוב ימינה, ובחנות Mos Burger פנו שמאלה ולכו עד לצומת הסמטאות הבא. הדוכן נמצא בפינה.

 kokoro

ביפן אפשר בעיקר למצוא את הקארי היפני (שצבעו חום, והוא חריף פחות משכניו באסיה) או את התאילנדי וההודי המקוריים. אחת המנות הטעימות ביותר מקארי היא מרק הקארי, שנולד בעיר סאפורו (Sapporo), באי הצפוני הוקאידו (Hokkaidō). המרק הזה שכיח באי הצפוני בלבד, וכמעט אי אפשר להשיגו במקומות אחרים, אבל בשימוקיטה תוכלו לטעום מהפלא. בדרך כלל יש כאן תור, ובהחלט שווה לחכות.

הגעה: המסעדה צמודה לדוכן הדמפלינגShanghai Meibutsu

 Tecchan

המסעדה מתמחה ביאקיטורי (yakitori, שיפודי עוף יפניים) לצד עוד מאכלים יפנים טיפוסיים, כמו אודן (oden, החמין היפני, מאכל חורפי שעשוי עם ציר דגים, הרבה ירקות וביצה), וגם בירה ומשקאות אלכוהוליים אחרים. מומלצת בייחוד מנת האודן, למרות ריחה החזק והמוזר. האכילה נעשית בישיבה ליד דלפק או בעמידה והמוכרים חברותיים וחביבים.

הגעה: ביציאה הצפונית של תחנת קיטזאווה (Kitazawa) יש לפנות ימינה, ושוב ימינה בפנייה שמול ה-Body Shop. את המסעדה תזהו לפי פנסי הנייר האדומים.

 Never Never Land

בר-מסעדה קטן המגיש אוכל בסגנון האי הדרומי אוקינאווה, ובערבים מסוימים גם מציע הופעות חיות של צעירים מקומיים. האווירה במקום בוהמית במקצת, האוכלוסייה ידידותית, ורבים ינסו לתקשר איתכם באנגלית (כדי לקשור שיחה או סתם כדי לתרגל את האנגלית).

הגעה: ביציאה הצפונית של שימוקיטה פנו ימינה ולכו עד לצומת T. שם פנו ימינה, והמשיכו ישר עד למעבר הרכבת. ממש לפני מעבר הרכבת, לפני חציית פסי הרכבת, פנו שמאלה ולכו כמה צעדים.

אווירה קולית, בוהמית ושיקית בשימוקיטזאווה (צילום: מיכל חדד)

נקה-מגורו – צעירה, בורגנית ושיקית

את ביקורי האחרון בשכונת נקה-מגורו (Nakameguro) פתחתי בריצת בוקר לאורך נהר מגורו (Megurogawa), שהביאה אותי משכונת מגורו לשכונת נקה-מגורו. אם אתם חושקים כמוני להתנסות בהוויה המקומית, אין כמו ריצת בוקר לאורך הנהר. מדי בוקר ממלאים את האזור מקומיים רבים שיוצאים לג'וגינג, לצד אנשי עסקים בחליפות שממהרים לעבודה ואמהות צעירות שרוכבות על אופניים עם ילדיהן לכיוון גני הילדים. ולצד כולם – כלבי השכונה (רובם כלבים קטנים, האהובים במיוחד על היפנים) מולכים ברצועות, נישאים על הידיים, ובבחירה היפנית הנפוצה – יושבים בעגלות.

מגורו ונקה-מגורו הן שתי שכונות שכל מי שרואה אותן עשוי לחשוב שהנתונים הרשמיים בנוגע לצפיפות בטוקיו אינם אלא בדיה. האזור אינו צפוף, יש בו מעט מכוניות והאוויר בו נקי. מיקומן המרכזי של השכונות, הקרבה לכמה קווי רכבת, הגישה הנוחה לאזורים מרכזיים אחרים – כל אלה הופכים אותן למקום מגורים מבוקש במיוחד. מסלול הריצה שבין שתי השכונות, לאורך הנהר, מפורסם בתקופת פריחת הדובדבן (סוף מרס-תחילת אפריל), ונחשב בקרב תושבי העיר למקום היפה ביותר בעיר לצפייה בפריחה, בייחוד בשעות הערב. האזור הזה אינו מופיע במרבית מדריכי הטיולים, ולכן תיירים אינם מגיעים לכאן בדרך כלל.

נקה-מגורו מאוכלסת בעיקר בצעירים מצליחים כלכלית בני 40-30 וברבים מתושביה הזרים של טוקיו. השכונה היא גם אזור בילוי אופנתי, עם ברים, מסעדות ביסטרו ובתי הקפה הפופולריים ביותר. בניגוד לבתי הקפה בארץ, מרבית בתי הקפה ביפן מתאפיינים בשקט יחסי. היפנים באים אליהם כדי לקרוא, להירגע, ללמוד ולעבוד.

בשעות הערב האווירה באזור משתנה ונעשית תוססת, שהשיא הוא כמובן בסופי השבוע. בניגוד לאזורי הבילוי במרכזי הערים, שמככבים בהם אורות הניאון והמסעדות העמוסות בהמוני אדם, כאן יש אווירה קלאסית מעודנת, עם מסעדות ייחודיות ששותים בהן יותר יין ופחות בירה, והאוכל הוא בעיקר מערבי. בשורה התחתונה – אם אתם רוצים לראות היכן וכיצד מבלים צעירים בורגנים וזוגות צעירים בטוקיו – זה המקום!

Marzac 7

ביסטרו קטן ומקסים הממוקם בבניין פינתי על שפת הנהר. יש בו מעט שולחנות, מעט מקומות על הבר וכמה שולחנות לישיבה בחוץ כשמזג האוויר מאפשר זאת. המקום מתמחה ביינות, ומחליף את התפריט בהתאם לעונות השנה. בשר הברווז ומנת הדלעת היפנית מומלצים במיוחד.

הגעה: 200 מטר מתחנת נקה-מגורו. ביציאה מהתחנה חצו את הכביש המרכזי ולכו לכיוון הנהר. לאחר שחציתם את הנהר, פנו שמאלה והמשיכו שמאלה לאורך הנהר. שתגיעו לגשר, חצו אותו והמשיכו עד לגשר הבא – המסעדה נמצאת בפינת המפגש בין הגשר הבא והנהר.

Huit 8

בית קפה-מסעדה שרוב האוכל המוגש בו הוא איטלקי, והוא מתמחה בעיקר במאפים ובדברי מתיקה. האווירה  היא של מסעדה איטלקית, עם כוכים קטנים למקומות ישיבה ומפות משובצות באדום-לבן. האוכל נפלא, וגם המשקאות האלכוהוליים.

הגעה: ביציאה מתחנת נקה-מגורו חצו את הכביש המרכזי לכיוון הנהר. אחר כך פנו ימינה ולכו לאורך דרך שלצד מתחם עם פארק. המשיכו עם השביל עד לבניין בשם Riverside Terrace, הנמצא מיד לאחר הגשר הבא מול הנהר. המסעדה נמצאת בתוך הבניין.

דאיקניאמה – עיצוב הוא שם המשחק

שכונת דאיקניאמה (Daikanyama), הנמצאת כרבע שעה הליכה משיבויה, נחשבת כבר שנים רבות לאזור אופנתי. מדובר באזור מגורים בעיקר, שמתגוררים בו רבים מעשירי העיר בני כל הגילים, ובעיקר משפחות עם ילדים. המשפחות האלה מתגוררות בבתים פרטיים גדולים, המנוגדים לכל דימוי שיש לנו על הבתים הקטנים של תושבי טוקיו (הדימויים האלה נכונים דווקא בשכונת נקה-מגורו, שבה אמנם הדירות חדשות, אבל קטנות מאוד, ובשימוקיטה, שבה יש דירות סטודנטיאליות קטנות וישנות).

בדאיקניאמה יש שילוב מעניין של חנויות – הן חנויות רגילות לעיצוב הבית, השוות לכל נפש, והן חנויות יוקרתיות המוכרות עיצובים ייחודיים (חנויות מותגים לא תראו כאן). השכונה שקטה ולא תיירותית במיוחד, והיא מומלצת לביקור בעיקר מכיוון שברחובותיה הקטנים נחבאים מבנים קטנים ומרהיבים, שנבנו או עוצבו במיוחד בשביל החנות או בית הקפה שהם מאכלסים. אלה עיצובי פנים יפהפיים, חדשניים ולעתים מוזרים – בין שמדובר בחנות לתיקים מאוירים, לג'ינסים או לבגדי ילדים. במילים אחרות, השכונה היא כמעט מוזיאון פתוח לאדריכלות ולעיצוב פנים, עם שילוב נעים לעין שנועד למשוך את קהל הקונים.

סצנת עיצוב בדאיקניאמה (צילום: מיכל חדד)

המלצות

T-Site

חנות הספרים העצומה המשתרעת על פני שלושה בניינים ומגשימה את חלומו של כל חובב ספרים. יש בה מבחר של ספרים באנגלית, ספרים ייחודיים בתחומים רבים (ביפנית ובאנגלית), בהם צילום, אופנה, אדריכלות, אוכל, טיס, תחבורה, מגדירי צמחים ועוד. החנות בנויה כך שתוכלו לעלעל בספרים בנוחות, בישיבה או בעמידה, ובין שלושת מבני החנות יש המון ספסלים ושולחנות קטנים שמזמינים אתכם לשבת וליהנות מהקריאה.

הגעה: החנות ממוקמת במרחק של כחמש דקות הליכה מתחנת דאיקניאמה. מהיציאה הראשית של התחנה יש לפנות שמאלה, לעלות במעלה הרחוב אל רחוב מרכזי, ומשם שמאלה ושוב ימינה בשדרה המרכזית. המתחם נמצא לאורך השדרה המרכזית, הנקראת Kyuyamanote Dori.

אתר: http://tsite.jp/daikanyama/store-service/ivyplace.html

Chanoma

אחד מבתי הקפה המעניינים ביותר בשכונה מבחינה עיצובית הוא צ'הנומה (Chanoma). פירוש המילה היפנית הוא "סלון", או בתרגום מילולי: "המרווח של התה". בית הקפה הזה נמצא בקומה השנייה של המבנה בו הוא שוכן, ולאורך חלון בית הקפה יש במת עץ ארוכה שפרושים עליה מזרנים וכריות לבנים לישיבה. העיצוב לבן, טהור ונקי. המנות קטנות ויקרות והאוכל רגיל, אבל האווירה המיוחדת מצדיקה את הביקור.

הגעה: כחמש דקות הליכה מתחנת דאיקניאמה. בירידה מהתחנה פנו שמאלה, ובפנייה הראשונה לסמטה צרה פנו ימינה עד שתגיעו לשדרה גדולה ששמה Komozawa Dori. בשדרה פנו שמאלה. בית הקפה נמצא בקומה השנייה של בניין הנקרא Za House.