הכן הרביעי

כיכר טרפלגר, הנמצאת במרכז לונדון, הוקמה לזכר הניצחון הבריטי בקרב הימי שבו הביסו אדמירל נלסון וכוחותיו את הצי הצרפתי של נפוליאון. בנייתה הושלמה ברובה בשנות ה-40 של המאה ה-19, ובמרכז אחת מצלעותיה הוצב פסלו של אדמירל נלסון, הנישא בראש עמוד קורינתי בגובה של 46 מטר, שארבעה אריות ברונזה עצומים מקיפים אותו. המקום הומה תמיד, וילדים רבים מטפסים על האריות להנאתם, אבל רק מעטים מהמבקרים מקדישים תשומת לב לארבעת כני הפסלים הגדולים שבארבע פינות הכיכר. על שלושה מהכנים ניצבים פסלים: פסלו של המלך ג'ורג' ה-4, פסל של סר הנרי האוולוק, ועוד אחד של סר צ'ארלס נפייר – שני אנשי צבא בריטים בכירים שהיו ידועים בעיקר בזכות שירותם בהודו. ארבעה כנים – ורק על שלושה מהם ניצבים פסלים. לפי התוכניות המקוריות הכן הרביעי (the fourth plinth), זה שבפינה הצפונית-מערבית, נועד לפסל של המלך ויליאם ה-4, שהיה אמור להיות רכוב על סוסו, אולם בעקבות בעיות תקציב בוטל הפרויקט, והכן נותר מיותם במשך כ-150 שנה.

בשנת 1998, בצעד יוצא דופן, יזמה החברה המלכותית לעידוד האמנות, התעשייה והמסחר (RSA) מיזם שבמסגרתה יוצבו על הכן בזה אחר זה פסלים של שלושה אמנים. אין זה מעשה של מה בכך במקום שמרני כמו אנגליה, בעיקר מכיוון שהפסלים שהוצבו לא היו דומים לפסלים המוכרים מכיכרות אירופיות. בשנת 1999 חנך את המיזם מארק וולינגר עם הפסל "הנה האדם" (Ecce Homo) –  המילים שאמר פונטיוס פילטוס (בנוסח הלטיני של הברית החדשה) כאשר הציג את ישו לעם זמן קצר לפני הצליבה. פסל השיש הלבן מתאר את ישו, כשאת עטרת הקוצים שעל ראשו מחליף כתר חוטי תיל מוזהבים. בשנה שלאחר מכן הציג ביל וודראו את "למרות ההיסטוריה" (Regardless of History), פסל ברונזה גדול של ראש אדם, נמחץ על ידי ספר שמעליו עץ. שורשי העץ המת עוטפים את הפסל ומגיעים עד לכן. בשנת 2001 הוצב על הכן פסלה של רייצ'ל וייטריד "מונומנט" (Monument) או "מונומנט ללא כותרת" (Untitled Monument), שהוא העתק שקוף של הכן עצמו המונח על הכן עצמו במהופך.

בעקבות ההתעניינות הציבורית במיזם הוחלט להמשיכו, והוקמה ועדה לבחירת הפסלים הבאים, שיוצגו אף הם באופן זמני על הכן הרביעי. בספטמבר 2005 הוצב הפסל הראשון לאחר הקמת הוועדה. זה היה "אליסון לָאפּר בהיריון" (Alison Lapper Pregnant) של האמן מארק קווין – אותו פסל שבני זכר מביקורנו הקודם. פסל השיש גדול הממדים (3.5 מטרים גובהו) עורר עניין נרחב לא רק בשל העובדה שמוצגת בו אישה עירומה בהיריון מתקדם. אליסון לאפר היא אמנית מוכרת בזכות עצמה, שנולדה בלי גפיים עליונות ועם גפיים תחתונות מעוותות. הוריה נטשו אותה כשהיתה תינוקת והיא גדלה במוסדות. לאפר מנסה להימנע משימוש בגפיים מלאכותיות, מכיוון שהיא יכולה להסתדר בלעדיהן, ולדעתה מטרתן רק לגרום לה להיראות פחות מעוותת בעיני אחרים. הפסל הנשי עמד בניגוד מרתק לגיבורים הגבריים המוצבים כבר עשרות שנים סביב הכיכר. "בעבר גיבורים כמו נלסון כבשו את העולם הסובב אותנו", אמר קווין. "היום גיבורים הם מי שמתגברים על הנסיבות האופפות אותם ועל דעות קדומות של אחרים, ואני מאמין שהדיוקן של אליסון משקף את התפיסה הזאת".

בשנים 2009-2007 הוצב בכיכר הפסל "דגם למלון" (Model for a Hotel) של האמן הגרמני תומס שיטֵה, מעין מבנה ארכיטקטוני מודרני בזכוכית אדומה, צהובה וכחולה. אחריו הציג אנטוני גורמלי את העבודה "אחד ואחר" (One & Other). במשך 100 ימים, מ-6 ביולי ועד 14 באוקטובר 2009, התייצב על הכן הרביעי בכל פעם אדם אחר למשך שעה אחת. כך, בלי הפסקה, עמדו 2,400 אנשים רגילים לגמרי במקום שבו לכאורה אמורים להתנוסס פסליהם הקפואים של גדולי האומה. המציגים, שעלו בגורל מתוך כ-35 אלף איש שהציגו את מועמדותם, בחרו כיצד להעביר את "שעת התהילה" שלהם (שצולמה ושודרה באינטרנט). אחדים נשאו דרשות, רקדו ושוחחו עם הקהל, אחרים נשאו כרזות הקוראות לשלום עולמי, ויש שהפריחו בלונים או שיחקו שח-מט עם חברים דרך טלפון נייד.

ומה הלאה? מי יהיו הנבחרים שיציגו בשנים הקרובות את יצירתם על הכן שהיה נטוש והיום חושקים בו אמנים רבים? לפני שאתם רצים להגיש מועמדות, התוכנית לשנים הבאות כבר סגורה. בתחילת 2011 הודיעו אילו יצירות יוצגו בהמשך: בתחילה יציגו האמנים מייקל אלמגרין ואינגר דרגסט פסל מוזהב של ילד על סוס נדנדה – אולי קריקטורה של פסלי מלכים וגנרלים רכובים על סוסיהם – ואחר כך יוצב תרנגול כחול של האמנית הגרמנייה קתרינה פריטש. נראה שגם בביקור הבא בלונדון יהיה שווה לעצור לרגע מול הכן הרביעי ולראות מה התחדש בכיכר טרפלגר.

.

גיל גזית – איש מחשבים, מתעניין באמנות ועוסק באיור ובפיסול כתחביב