מה ראינו בלילה: 5 המלצות צפייה שהעסיקו לנו את הראש השבוע

1. הדבר האחרון שהוא אמר לי

תראו איזה יופי של דבר זה ז'אנר וכמה מהר הוא יכול להיווצר. אפילו לא צריך להיות בקטגוריות רחבות כמו "סיטקום" או "מדע בדיוני". תגידו לעצמכם בקול רם את השם של הסדרה החדשה של אפל טיוי, "The Last Thing He Told Me", תעצמו עיניים שניה ותדמיינו. מה אתם רואים? נכון מאוד, מותחן אמריקאי פתלתל מהסוג שהיה רעידת אדמה על המסך כשקראו לו "שקרים לבנים קטנים" ומאז הפך לסוג של תת-ז'אנר ספציפי ואהוב: דרמת מתח אמריקאית פרברית עתירת סודות עם נשים רציניות שמגלות סודות מופרעים בחיים של עצמן.

2. אדם בן כלב

בערך יום השואה המלצנו לכם להציץ בסרט הזה מ-2008 (שעלה השבוע לנטפליקס), שמבוסס על ספרו של יורם קניוק. גרעין הסיפור עצמו הוא מספיק כדי לזעזע את הנפש – קצין נאצי לוקח אסיר יהודי, שלפני השואה היה מגדולי בדרני רומניה ובעל קרקר, ומאלץ אותו לשמש ככלב שלו, וגם לשעשע את האסירים האחרים בדרכם האחרונה במחנה. סיפור לא פשוט כשלעצמו, אבל בתערובת הלא פשוטה של ההומור הקניוקי, לצד סיפור מסגרת בבית חולים פסיכיאטרי לניצולי שואה, מייצרים חוויה לא פשטה, ועם זאת עוצמתית.

 

 

העיבוד הקולנועי של הספר יצא כמור לפני כ-15 שנה, וכלל תערובת של שחקנים בינלאומיים גדולים כמו ג'ף גולדבלום (בתפקיד הבדרן היהודי) וגם וילם דפו (בתפקיד קולונל קליין), וגם שורה של שחקנים ישראלים מוכרים: איילת זורר, יבגניה דודינה, חנה לסלאו, עידן אלתרמן, חנה מרון ודרור קרן. אז אם חיפשתם סרט מערבב בטן, אבל גם כזה ששואל שאלות אנושיות חשובות, ועוסק גם בשיקום הנפש – הערב תוכלו להתחבר ליצירה הייחודית והחשובה של קניוק.

"אדם בן כלב", עכשיו בנטפליקס

3.  גברת מייזל המופלאה

תראו, אין באמצע: או שאתם מתים על הכתיבה הסופר-דברנית, האובר-שנונה ומהירה בטירוף של "גברת מייזל המופלאה" (ואז זה אומר שמאוד אהבתם גם את "בנות גילמור", מבית אותה היוצרת, איימי שרמן-פלדינו), או שאתם לא יכולים לשרוד אפילו שתי דקות של זה. אבל "גברת מייזל המופלאה" חוזרת לעונה חמישית, מה שאומר שיש מספיק אנשים שזה בדיוק מה שהם רוצים: עוד מקורותיה של הסטנדאפיסטית היהודיה, המאוד ניו ירקית, הסופר-דברנית והאובר-שנונה שמתעקשת לעשות לעצמה קריירה בארצות הברית של שנות ה-60 המוקדמות.

היות וזו העונה האחרונה בהחלט של הסדרה הזאת, אין ספק שזאת לא העונה בה הסדרה הולכת ללמד את עצמה טריקים חדשים. לא, זה לא מסמך ריאליסטי על קומיקאים בארצות של התקופה, ולמרות דמויות אמיתיות כמו לני ברוס, היא לא מחפשת ערך תיעודי. זאת חוויה אסקפיסטית, כיפית, עם המון קסם אישי, ואם אתם קהל היעד שלה, כנראה שאתם כבר מכורים – ורוצים לראות בדיוק איך תימשך הקריירה של מידג' מייזל. כלומר, אתם רוצים לראות אותה מנצחת, כי ברור שזו סדרה שאוהבת סופים טובים (ואכן, אנחנו הולכים לקבל העונה גם קפיצות קדימה בזמן, בשביל להבטיח שאנחנו יכולים להיפרד ממנה בשלום).

 

"גברת מייזל המופלאה", עונה חמישית, שלושה פרקים ראשונים עכשיו באמזון פריים. פרק חדש מדי יום שישי

4. אובססיה

לרוב המדור הזה מיועד להמלצות צפייה שאנחנו אוהבים, או לפחות מסוקרנים מהן. הפעם הוא מיועד למשהו אחר. "אובססיה", המותחן האירוטי החדש של נטפליקס (כן, הבנתם לאן זה הולך) היא מיני מיני סדרה. ארבעה פרקים, כל אחד בין 30 ל-40 דקות (כלומר, כשעתיים וקצת נטו), בדיוק מספיק זמן כדי לשרוף ערב אחד בחוסר מחשבה ושאריי חרמנות עצלנית. הקאסט חצי גנרי (צ'רלי מרפי מ"פיקי בליינדרס" וריצ'רד ארמיטאג' ממגוון מותחני הרלן קובן), העלילה כמעט ולא משנה, הצילום באותה מידה יכל להיות מיוצר על ידי AI – אבל לפעמים אוטומציה כזו זה בדיוק התמונות המרצדות שאנחנו צריכים מול העיניים.

העלילה, אם למישהו זה משנה (כי לדמויות זה לא) עוסקת במנתח מצליח ואב למופת שמתאהב – שלא לומר, מתאבסס – בארוסה של בנו, מה שמבטיח דרמה משפתית-סקסית – שזה ביטוי שלא חשבנו להשתמש בו עד היום, ומבטיחים להדחיק מעכשיו. הסדרה מבוססת על ספר Damage מאת ג'וזפין הארט, שכבר עובד לסרט בעל שם זהה מ-1992, רק עם ג'ולייט בינוש וג'רמי איירונס. אז אולי דמיינו את איירונס ובילוש מתפתלים אחד על השניה, וזה בהחלט ישפר הכל.

"אובססיה", 4 פרקים, כשעתיים של שריפת תאי מח

5. הדיפלומטית

זה עשוי להטעות (במיוחד אם מסתמכים על הטריילר), אבל הדיפלומטית לוקחת את הדרמה ברצינות, אבל גם זוכרת שהדמויות שלה אנושיות, מצחיקות ובעלות חיים אמיתיים, לא רק כאלה שמורכבים מסקס, שקרים ופוליטיקה. במקום זה הכותבת דברה קהאן ("הומלנד" ו-"הבית הלבן") יצרה סדרה בהשראת הסגנון המפוטפט והשנון של אהרון סורקין (גם אם לא בקצב שלו, ואולי טוב שכך) עם דמויות שמרגישות אמיתיות, גם אם התרחיש שלהם מופרע – שגרירת ארה"ב לאנגליה רק נכנסה לתפקיד, וכבר נכנסה לליבו של משבר בינלאומי שכולל את איראן (איך לא), ומאיים להתחיל את מלחמת העולם הבאה (איך לא). אם זה לא מספיק, וזה אף פעם לא מספיק, היא צריכה להתמודד גם עם משבר עם בעלה, שגריר לשעבר בעצמו ואדם שכולם בבירור מעדיפים שיהיה במקומה בתפקיד. ואם זה לא מספיק, את הדיפלומטית מגלמת קארי ראסל ("האמריקאים" ולעד "פליסטי").

היינו חושדים מאוד בכל הדברים הטובים האלה, כי אנחנו למודי אכזבות נטפליקס, אבל בנתיים הביקורות די מפרגנות, גם אם נזהרות לפאר את זה יותר מדי: הגארדיאן היללו את עבודתה של ראסל, כשכינו את הופעתה "גדולה כמו מרטין שין בבית הלבן", שכמו שכל מי שראה את הדרמה הפוליטית של סורקין יודע היטב, מדובר במחמאה יוצאת דופן; בשיקגו טריביון כתבו כי הסדרה היא "מהטובה בז'אנר שלה. היא חכמה באופן בלתי רגיל ומבינה את הערך של קומדיה בקונטקסט דרמטי", ופחות או יותר כולם מהללים לדיאלוגים והכתיבה באופן כללי, גם אם שמים בסימן שאלה את המשקל הסגולי הממשי של המכלול. בסך הכל, נראה שמצפה לנו סדרה כיפית שלא מזלזלת בנו הצופים, וזה מצוין כשלעצמו.

"הדיפלומטית", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס