מה ראינו השבוע: 5 סדרות וסרטים שהעסיקו אותנו יפה בלילה

1. "מיידוף: המפלצת מוול סטריט"

בדרך כלל, בשביל לקבל עונש מאסר של 150 שנה (המקסימלי שניתן לקבל בארצות הברית) צריך לעשות משהו מהסוג שמשיג לך בהמשך דוקו בנטפליקס. נגיד, לבתר כמה אנשים, או לכל הפחות לבתר אדם אחד לכמה חלקים. אבל ברני מיידוף – שם שאתם בטח כבר מכירים היטב – קיבל 150 שנה מבלי שאי פעם אפילו דחף מישהו. הוא האיש שהורשע בתור אדריכל הונאת הפונזי הגדולה ביותר בהיסטוריה, במהלכה הוא העלים למשקיעים משהו בין 17 מיליארד ל-57 מיליארד דולר (תלוי את מי שואלים ותלוי איך סופרים).

כעת, כמו כל פשע גדול, גם הונאת מיידוף המיתולוגית מגיעה לנטפליקס. על מיידוף כבר עשו לא מעט סרטים, אבל זה הדוקו הראשון שנעשה עליו מזה שנים – שמבטיח לחפור עמוק יותר מלאן שהגיעו אלו שנעשו קרוב יותר למועד הפרשה. למעשה, למרות שהדוקו נקרא על שם מיידוף (ועוד עם כותרת המשנה המבטיחה "המפלצת מוול סטריט"), הטריילר מבטיח שהוא הולך לחפור דווקא בשותפים של מיידוף – אחרי הכל, 57 מיליארד דולר לא גונבים לבד. גם לא 17 מיליארד.

2. קופנהגן קאובוי

כמו כולם, רוב הסיכויים הם שגם אתם עפתם ב-2011 על "דרייב", דרמת הפשע המושלמת עם ריאן גוסלינג בתור נהג שודים שתקן, פסקול סינת'פופ קודר ופרצי אלימות מפתיעים. עבור הבמאי שעמד מאחוריה, ניקולס וינדינג רפן, היא הייתה כרטיס הכניסה שלו להוליווד, אחרי שעשה את רוב הקריירה שלו בדנמרק, וגם סרט אחד נפלא באנגליה, "ברונסון" עם טום הארדי. רק שניקולס וינדינג רפן ממש לא רצה להיכנס להוליווד. הסרטים והסדרות שהוא עשה אחרי "דרייב" היו רק יותר אוונגרדיים ויותר מוזרים: "רק אלוהים סולח" (שוב עם גוסלינג) ו"שד הניאון" בקולנוע, הסדרה "Too Old to Die Young" באמזון פריים וכעת "Copenhagen Cowboy" בנטפליקס. בקיצור, נגיד את זה הכי פשוט שאפשר: אנחנו מתים על מה שהוא עשה אחר כך, אבל אנחנו גם מבינים שזה ממש לא לכולם.

אז נזהיר אתכם מראש: אם ממש אהבתם את "דרייב" אבל הוא היה קצת איטי ומהורהר מדי בשבילכם, אולי כדאי שפשוט תראו אותו שוב. אבל אם אהבתם את מה שהוא עשה אחר כך – סרטי פשע איטיים בטירוף, סוריאליסטיים, לפעמים כבר ממש על-טבעיים ("שד הניאון" הוא הסרט ש"ברבור שחור" היה מת להיות), עם צילום גאוני והצבעים הכי יפים בעולם, אבל בלי יותר מדי עלילה או קצב – "Copenhagen Cowboy" זו הסדרה בשבילכם. מה קורה שם? זה לא הכי חשוב בעולם, אבל בכל זאת: אישה צעירה יוצאת למסע נקמה בעולם התחתון של קופנהגן, וכן, זה הולך להיות יותר מקצת על-טבעי אבל מצד שני, זה גם לא בדיוק אימה. בקיצור, זה מוזר. זה יפה. זה, סליחה על המילה, אוונגרד – וגם אם זו לא כוס התה שלכם, בטח תסכימו שטוב שנטפליקס מוציאה גם דברים מוזרים כאלה, נכון? יש תמורה לאגרה.

3. קואלה מן

מדובר בסדרה מצוירת על איש משפחה קצת לוזר וקצת עצוב שמטפח בסתר זהות לא-כל-כך-סודית בתור גיבור העל "איש הקואלה", שמתבטא בעיקר בכך שהוא עוטה מסיכת קואלה ונלחם בפשע – לרוב בפשע קצת לוזרי וקצת עצוב, בדיוק כמוהו. אם האנימציה פה קצת-קצת-קצת מזכירה לכם את "ריק ומורטי", אז יש מצב שזה קשור לזה שג'סטין רוילנד (החצי מהיוצרים שהוא לא דן הרמון) שהוא אחד המפיקים פה, וגם את העובדה שכל סדרת אנימציה למבוגרים די מתה להיות "ריק ומורטי", תודו. אבל הכיוון של "קואלה מן", תכלס, זורק אותנו יותר ל"מלך הגבעה" או אולי "F Is For Family", פלוס הרעיון הבסיסי מהסרט האדיר של ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה"), "Super" – גיבורי-על הם סתם טיפוסים מפוקפקים ודי שבורים שלוקחים את החוק לידיים, ואם גם רמת התפקוד שלהם היא בינונית ומטה, אז התוצאות בטוח יהיו מופרעות.

אל תצפו מ"קואלה מן" להיות שחורה ואלימה כמו "Super" – היוצרים שלה כבר הודיעו שהם משתדלים להתרחק מציניות ככל האפשר, ושללכת דווקא על יותר לב ויותר רגש. שזה מגניב וגם משהו שאנחנו לא רואים הרבה בסדרות אנימציה למבוגרים, אז כדאי לתת ל"קואלה מן" סיבוב. רגע, כבר אמרנו ששתיים מהדמויות הראשיות מדובבות על ידי שרה סנוק (כן, זאת שיבון מ"יורשים", וכן, זה המבטא האמיתי שלה) ויו ג'קמן? עכשיו אמרנו. הסתקרנתם?

4. ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס

הסדרה החדשה של דיסני+ מתרחקת כמה שאפשר מהתדמית הנקייה של דיסני עם סדרה שעוקבת אחרי סומן בנרג'י (קומייל ננג'יאני), המייסד של מועדון צ'יפנדיילס האגדי בלוס אנג'לס. ולמרות שמדובר בסופו של דבר בסדרת פשע אמיתי, המבוססת על אירועים שקרו באמת, אי אפשר להתעלם מסדרת פשע אחרת, בידיונית לגמרי – "שובר שורות". כמו שוולטר ווייט עובר מהלך בו מלהיות מורה לכימיה ליצרן הסמים המבוקש ביותר בארה"ב, כך גם בנרג'י עובר מלהיות מתדלק למייסד רודף כוח של מועדון חשפנות. הוא שונא תחרות, אוהב כוח, מפורסמים ויש מעט מאוד אנשים שהוא באמת אוהב.

ההשוואה המתבקשת היא כמובן לדרמה הקומית של סטיבן סודרברג, "מג'יק מייק", ששמה את החשפנים במרכז הבמה (ובהמשך זכתה לעוד שני המשכים – השלישי יוצא למסכים ממש בקרוב) בהתבסס על חיי הטרום-תהילה של צ'אנינג טייטום. אבל במקרה של הסדרה החדשה, הבמאי רוברט סיגל (שכתב את "המתאבק" של דארן ארונופסקי, את "המייסד" וגם את "פאם וטומי") לוקח סיפור אמיתי, אבל קצת יותר אפל. למעשה, הוא מוציא אותנו למסע מזעזע על פני כמה עשורים. התוצאה היא סדרה לא רעה שמספרת סיפור מעניין מאוד.

5. "הטרמפיסט עם הגרזן"

תסמכו על נטפליקס שידעו לבנות את הדוקו-פשע הבא שלהם בדיוק מהחומרים מהם עשויה תהילה ויראלית. ענקית הסטרימינג אולי טועה ומועדת לא מעט עם התכנים המקוריים שלה, אבל מה שבטוח הוא שהיא עדיין יודעת איך לעשות המון רעש עם סיפורי טרו קריים, אחד מהז'אנרים שהיו הכי מזוהים איתה לאורך השנים. רק שבשנים האחרונות יש לנו פחות "Making a Murderer" והרבה יותר "טייגר קינג", כלומר – פיצחו את האטום שהוא הדוקו-פשע-ריאליטי-טראש, "הג'ינקס" פינת ג'רי ספרינגר. והפעם, כבר מהכותרת ברור שהם לא באו להתאמץ: הכירו את "טרמפיסט עם גרזן", לגמרי שם של סרט אימה סוג ג', רק מה לעשות, אמיתי לגמרי.

הסיפור של "הטרמפיסט עם הגרזן", שאשכרה היה גיבור ויראלי לרגע קט ב-2013 – ימים תמימים יותר בכל מה שנוגע לויראליות – הוא קצת סבוך (מדובר בסיפור שדווח בהרחבה בזמנו ולכן נספר אותו מהתחלה ועד הסוף, כולל הטוויסט-לכאורה, אבל אם אתם רואים בכך ספוילר לסדרה – לכו לקרוא משהו אחר). נגיד רק שמה שמתחיל בתור סיפור גבורה של נווד-הומלס צעיר סטלן ומשעשע הופך מיד להתפוצצות תהילה ויראלית כמו שרק האמריקאים יודעים לעשות (כן, כולל אירוח בתוכנית של ג'ימי קימל) ונגמר ב… מעשה רצח מפתיע ששולח אותו למאסר עולם. אז הסיפור הזה הפך לסוג של מעשייה על גיבורים ויראליים שאנחנו מייצרים בשניה בלי לבדוק מי הם ומה הם, או אולי לסיפור על בחור צעיר לא יציב שקיבל הרבה יותר מדי תשומת לב בזמן יותר מדי קצר וזה שיבש אותו עוד יותר. או שאולי זה באמת סיפור על רצח בהגנה עצמית? או כל דבר אחר? לנטפליקס יש שעה וחצי לענות יחד איתכם על השאלה הזאת היום בערב.