מה רואים הלילה: אמריקה לא מוותרת על הגיבורים המצוירים שלה

במקביל לעולם הסטרימינג הגועש והסקסי, ממשיך להתקיים לו עולם של טלוויזיה ישנה עם תוכניות אולפן וסדרות שהפרקים שלהן משודרים פעם בשבוע במשבצת קבועה, עולם של ברודקאסט וכבלים ולוויין ושידור ליניארי. ובעולם הזה הרגלי צפייה הם המלך ומותגים מצליחים הם זהב. זאת הסיבה ש"ההמבורגרים של בוב" חזרה אתמול לעונה 13, זאת הסיבה ש"איש משפחה" חזרה אתמול לעונה 22, וזאת הסיבה ש"משפחת סימפסון" חזרה אתמול לעונה 35 כדי להמשיך ולשבור את שיאי השידור של עצמה.

שלושת הסדרות משודרות בארצות הברית בערוצי הברודקאסט של רשת FOX בזו אחר זו, במטרה ליצור רצועת "סאנדיי קומדי נייט" שבועית וקבועה שתנגן לבומרים אמריקאים על בלוטות הנוסטלגיה, כשגם קונספט הפרוגרמינג של ערב שכולו רצף סיטקומים מהדהד געגוע לניינטיז. יעברו כמה שבועות עד שיתברר אם המהלך הזה משתלם מבחינת נתח הצפייה של קהלי היעד המקווים. אבל מה אכפת לנו, יש מסיבת מצוירים עכשיו וזה עדיף על 95 אחוז מכל מה שמשודר על המסכים.

כן, כמובן ש"משפחת סימפסון" ו"איש משפחה" הן לא מה שהיו בשיאן ואף די רחוקות מכך, אבל לראשונה יש לב ולשנייה אין, ולכן כל אחת מהן עדיין מצליחה לייצר כמה פרקים חביבים בעונה שמזכירים לנו איזו מהפכה מוחלטת הן חוללו עם צאתן. "ההמבורגרים של בוב" אף פעם לא התקרבה לרמת הפופולריות שלהן והעובדה ששרדה עונות רבות כל כך היא נס, ולכן היא מעוררת פחות אנטגוניזם בקרב ההייטרים, אבל חרף חביבותה גם היא לא מתחדשת יותר מדי מעונה לעונה. מסתמן שזה לא באג – זה פיצ'ר.

בניגוד לשירותי הסטרימינג שעורפים ומחסלים סדרות ללא היסוס, בתעשיית הברודקאסט השוקעת, סדרות שיש להן קהל שממש אוהב אותן הן אוצר שלא משחררים כל כך מהר. סוד ההצלחה של סדרות מז'אנר "חוק וסדר" ו"CSI" מצליחות בגלל – ולא למרות – העובדה שהן חוזרות על עצמן בדפוס קבוע. זה גם הסיפור של אופרות הסבון. ועכשיו זה הסיפור של קלאסיקות האנימציה הגדולות של האלף הקודם, עם יוצרים שעדיין רוצים לספר באמצעותן סיפורים, מספיק צופים שלא מעוניינים לשחרר אותן וכסף תאגידי גדול שיכול לממן את התענוג הפריווילגי הזה. גם זאת טלוויזיה.
>> "משפחת סימפסון", "איש משפחה", "ההמבורגרים של בוב" // כל ראשון ב-FOX (בהמשך בדיסני+ ישראל)