מה רואים הלילה: הסדרה שמחזירה לערפדים את הסקס אפיל
יש לנו תחושה שזו תחילתה של יזיזות מופלאה: הסדרה "ריאיון עם הערפד" שעלתה אתמול ב-AMC היא רימייק וגם סיקוול ללהיט ההוליוודי שמבוסס על רב המכר של אן רייס, הפקת פאר שמקמבקת את הרעיון שערפדים זה סקסי ואף מוציאה אותו סופית מהארון
היה את הרגע הארוך הזה בתרבות העכשווית שבו ערפדים היו הדבר הכי סקסי על המסך. מ"דראקולה" של קופולה שפתח לכולם את הצ'אקרה הגותית, דרך הסאגות הסקסיות של "באפי" ו"דמדומים", ועד לעלייתה של "דם אמיתי" שמיצתה את העסק כשליטרלי הפכה את הערפדים למפלצות מין, חלף עלינו קצת יותר מעשור וחצי של רמיזות מיניות בוטות עם טאץ' של הומו-אירוטיות ואלגוריות לאיידס. ואז ירד לנו. מכוח האינרציה המשיכו להיווצר סדרות וסרטי ערפדים, אבל תת-הז'אנר איבד בהדרגה ובהתמדה את הסקס אפיל ההמוני שלו והפך לפארודיה על עצמו (לא מקרי שאחת מסדרות הערפדים הטובות הבודדות של השנים האחרונות היא הקומדיה המוקומנטרית הפרועה "What We Do in the Shadows"). מאז חלף עוד עשור וחצי בקירוב וב-AMC מהמרים שהעולם מתגעגע למוצצי דם סקסיים ומוכן לקאמבק פתייני, ושיגרו אתמול אל אוויר העולם את פרק הבכורה של "ריאיון עם הערפד".
"ריאיון עם הערפד", ספרה רב המכר של אן רייס מ-1976, הפך כמובן ללהיט הוליוודי באותו שם ב-1994 עם טום קרוז, בראד פיט, אנטוניו בנדרס, כריסטיאן סלייטר וקירסטן דנסט הקטנטנה שפשוט שרפו את המסך וחרכו תחתונים ברחבי הגלובוס. היקום של "ריאיון עם ערפד" כולל 21 ספרים בסך הכל שמכרו כ-100 מיליון ספרים, AMC קנתה את הזכויות על רובם וסדרת הרימייק של "ריאיון עם הערפד" אמורה להיות הסנונית המבשרת על פרנצ'ייז מרובה עונות וספין-אופים. העלילה ממוקמת כמה עשורים אחרי המאורעות שבסרט ומתרחשת בדרום ארצות הברית של 1910, והערפד לואי דו לאק (השחקן-זמר ההורס ג'ייקוב אנדרסון, שגילם את הלוחם המסורס "תולעת אפורה" ב"משחקי הכס") מנסה שוב לתת את ריאיון חייו ולספר על יחסיו המורכבים לאורך עשורים עם הערפד שחנך אותו, לסטאט דה ליונקורט (שמגולם בכישרון עצום בידי סאם ריד ההורס לא פחות), לאותו עיתונאי שהתקשה להתמסר לאייטם גם אז (אריק בוגוסיאן הנהדר שנצפה לאחרונה בעונת הבכורה של "יורשים"). לפחות לפי פרק הבכורה, הסיקוול הזה מגיע עם וואחד טוויסט.
בניגוד לסרט ההוליוודי המצליח' הסדרה שיצר התסריטאי רולין ג'ונס לא מסתפקת ברמיזות הומו-אירוטיות אלא הופכת את דמותו המקורית של דו לאק ל-woke מתמיד – מבעל אחוזה עם עבדים שנמשך-או-לא-נמשך לערפד שיביא בו ביס, לגיי בארון שהוא גם קריאולי שחור שהשיג את הונו מרשת בורדלים שבבעלותו בניו אורלינס. הניואנס ההומוסקסואלי/ביסקסואלי שמופיע בבירור גם בספר שהתחיל את הכל, מקבל כאן את הבמה המרכזית ואת כל הזרקורים. ההפקה מרהיבה ביופיה התקופתי, ניו אורלינס של תחילת המאה ה-20 מעולם לא נראתה טוב יותר עם אתם בקטע של דקדנס, והכל שוב מאוד סקסי. המבקרים בארצות הברית התעלפו למדי וכרגע היא מקבלת 97 אחוז במדד Rotten Tomatoes אחרי 29 ביקורות שהתפרסמו, העונה השנייה שלה הפכה לעובדה קיימת כבר בחודש שעבר עוד לפני הבכורה, ויש לנו תחושה שזו תחילתה של יזיזות מופלאה. תנו למצוץ בשקט.