מה רואים הלילה: סדרת האנימה הזאת היא ההיפך מ"הסופרנוס"

זוכרים שבימים ש"הסופרנוס" רק עלתה למסך היא הגיעה מלווה עם פוסטר שהציג את טוני יושב מבואס בין משפחת המאפיה שלו למשפחה הביתית שלו והכיתוב "אם המשפחה הזאת לא תהרוג אותו… אז זאת כן"? אז קחו בדיוק 180 מעלות מדמות איש המשפחה של טוני סופרנו ותגיעו לטאטסו, הגיבור הגנגסטר-לשעבר של "דרכו של עקר הבית".

"דרכו של עקר הבית", עוד נדבך בקטלוג האנימה ההולך ומתרחב של נטפליקס, היא קומדיה קצרצרה (משהו כמו 15-17 דקות לפרק, כשניים-שלושה סיפורים, סוג של מערכונים, בכל פרק), סלפסטיקית, שאיכשהו מצליחה גם לספר פחות או יותר את אותה בדיחה בכל פרק שוב ושוב – והיא איכשהו נותרת מצחיקה. טאטסו הוא בכיר ביאקוזה לשעבר, אגדה אורבנית שמהלכת אימים בסמטאות טוקיו, עם רקורד נרחב של שבירת גפיים, גביית פרוטקשן ומכירת סמים, אבל כל זה בעבר שלו עכשיו – כי טאטסו התאהב, התחתן וכעת הוא עקר בית נאמן ומשקיען לאשתו הקרייריסטית, רק שהוא ניגש לעבודות הבית באותה אובססיביות קנאית ואלימה בה הוא נהג לעשות דברים ביאקוזה.

וככה בכל פרק. טאטסו צריך לעשות משהו (ללכת לסופר, להכין עוגה, לעזור לשכן שלו לעשות ברביקיו) ובדרך העבר שלו איכשהו מתדפק בדלת – הוא פוגש מכר מימי הפשע שלו, עקרות הבית היפניות החביבות סביבו מאוימות ממנו כי הוא, ובכן, עדיין נראה כמו גנגסטר ביאקוזה – אבל פה זה לא "היסטוריה של אלימות", ולכן במקום שהוא יפנה חזרה לחיי הפשע, הוא פשוט עושה את המטלה שלו. האם זה כיף, מצחיק, ממכר ונגמר בשניה? בהחלט, ועל הדרך אפילו לפעמים לומדים קצת עובדות מעניינות על חיי היומיום האפורים ביפן.

"דרכו של עקר הבית" ראויה לציון גם בגלל סגנון האנימציה הייחודי שלה – היא לא תמיד נראית כמו סדרה מונפשת של ממש אלא מרגישה כאילו על מסך הטלוויזיה שלכם מקרינים קומיקס (הסדרה אכן מבוססת על סדרת מנגה מצליחה). כלומר, לא מעט מהפריימים בסדרה הם סטטיים למחצה והמצלמה עוברת עליהם בתנועה איטית, כשלפעמים רק חלק קטן מהפריים זז. קצת קשה לתאר את זה, אבל תאמינו לנו: זה אסתטי לאללה. זו כבר העונה השניה שלה, יש סיכוי לא רע שפספסתם לגמרי את הראשונה, אבל זה בסדר – אפשר לחסל את כל העסק הזה בערב, תוך כדי שמקפלים כביסה, בדיוק כמו טאטסו.

"דרכו של עקר הבית", עכשיו בנטפליקס