המיני דרמה-קומית החדשה והלוהטת של נטפליקס אמנם מתרחשת ברובה בין כותלי אוניברסיטה, אבל מתעסקת בתשוקה האנושית, באובססיה ובהתעוררות וגם משאילה כמה תרגילים מ"פליבג" כדי לנעוץ את המסר והאווירה. תתכוננו, כי אתן הולכות להזיע מול "ולדימיר"
העידן המודרני הביא איתו דברים נהדרים רבים – מהפיכת המידע, אוכל זמין לרוב, פוקימון גו – אבל גם לא מעט קשיים, בעיקר כי כל מה שהיה בעבר נוקשה הפך לנוזלי. ברשותכם נדלג על הערות חברתיות מעייפות בנושא לנזילות של מיניות ומגדר, אבל הסדרה החדשה של נטפליקס, "ולדימיר", מעלה שאלות מעניינות (וקצת מחרמנות) על נזילות מערכות יחסים מודרניות – אלו שמתקיימות בשטחים האפורים, ונוזלות בחוסר זהירות למחוזות הטעות שאי אפשר לחזור ממנה.
"ולדימיר", אם כן, עוסקת במערכת יחסים כזו. או יותר נכון, בהצטלבות של כמה – היא עוקבת אחר מרצה פופולרית באוניברסיטה, שמכונה בסדרה רק מ' (M, בגילומה של רייצ'ל וייס, "הגנן המסור") ונשואה למרצה ותיק ממנה שנקלע לפרשיית MeToo סבוכה בנוגע ליחסיו עם סטודנטיות (ג'ון סלאטרי בטייפקאסט הגיוני פוסט "מד מן"). רק שאף אחד מכל זוגות העיניים שמצפות ממנה להגיב לפרשה לא יודעים שבין בני הזוג יש מערכת יחסים פתוחה, ואם זה לא היה מצב מספיק סבוך – הנה מגיע ולדימיר, מרצה צעיר ולוהט (ליאו וודול, "הלוטוס הלבן" ו-"יום אחד") שמחלחל לפנטזיות שלה.
ולדימיר והאובססיה ההולכת וגדלה של מ' כלפיו הופכים למרכז המיני-סדרה החדשה, שמעבדת את הרומן המצליח של ג'וליה מיי ג'ונאס, שהיתה אחראית בעצמה על העיבוד יחד עם המחזאית קייט רובין, שאין לה קרדיטים רבים בכתיבה לטלוויזיה אבל אלו שכן יש לה זה כמה פרקים נפלאים מסדרת המופת "עמוק באדמה". בהתאם, הסדרה שיצאה נעה באינטיליגנטיות בין חשיבה עמוקה על מערכות יחסים לתשוקה מטמטמת של חרמנות, שמתבטאת גם דרך שבירת הקיר הרביעי סטייל פליבג. נשמע כמו בינג' אידיאלי לסופ"ש שגם ככה תישארו בו בבית.
"ולדימיר", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס