מארג' כנוכלת, הומר כמתנחל וסימור סקינר כפלייבוי איטלקי מיוסר. ״סימפסלי״, הפרק הבלעדי לדיסני פלוס של הסימפסונס לוקח את העומק של ״ריפלי״, ודוחס אותו לתוך 23 דקות של גאונות קומית. מתברר שכל מה שהיה צריך כדי לרענן את הסימפסונים זה לשדר אותם בשחור-לבן
אנחנו חיים בעידן טלוויזיוני מוזר למדי, שבו כמעט כל יצירה מקבלת ריבוט, פריקוול או עיבוד מחודש. רק השנה, נטפליקס הביאה לנו את "ריפלי", עיבוד איטי, מהורהר ומוערך מאוד ל"הכישרון של מר ריפלי". הסדרה, בכיכובו של אנדרו סקוט, זכתה בצדק לביקורות משבחות והייתה ללא ספק הצלחה גדולה. אבל עם כל הכבוד לכובד הראש האמנותי והמוצלח של הפרויקט ההוא, אפשר כבר להודות בינינו שהיא הייתה גם קצת מייגעת? כאן בדיוק נכנסת לתמונה פלטפורמת דיסני+ שהעלתה בסופ״ש את "סימפסלי" (Simpsley) – פרק ספיישל של "משפחת סימפסון", שלוקח את אותו הסיפור, ומציג פארודיה שנונה – שעומדת בכוחות עצמה.
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות ומטבח שהחזיקו אותנו ערות השבוע
הפעם, אנחנו פוגשים גרסה חלופית, צינית ואפלה הרבה יותר של תושבי ספרינגפילד המוכרים. מארג' מנפצת לחלוטין את תדמית אם השנה האמריקאית והמהוגנת, ומוצגת כאן כנוכלת ענייה וחסרת כל, שעולה על מטוס לאיטליה במטרה לאתר את סימור סקינר. ביקום המקביל הזה, סקינר הוא ממש לא מנהל בית הספר החנון שגר עם אמא שלו, אלא פלייבוי עשיר, מתנשא ומפונק, שברח לארץ המגף כדי לשחק אותה צייר בוהמיין מיוסר. אלא שכאשר מארג' נוחתת בריביירה האיטלקית, היא מגלה שסקינר ממש לא לבד. בווילה המפוארת שלו מתנחל הומר סימפסלי – פרזיט צמוד שמשמש כמוזה הבלתי צפויה של סימור.

מכאן והלאה, אנחנו מקבלים משולש קטלני של שקרים, תשוקה והרבה מאוד רפרנסים ואיסטר אגס. הדינמיקה בין השלושה מרפררת ללא הפסקה גם לסדרה המדוברת וגם לסרט הקאלט מהניינטיז עם מאט דיימון וג'וד לאו, אבל שומרת היטב על הדנ"א המטורלל של הסימפסונס. בלי לעשות ספוילרים שיהרסו לכם את חוויית הצפייה, נגיד רק שהקצב בפרק הזה שונה לחלוטין מכל פרק אחר של משפחת סימפסון שראיתם אי פעם. הוא תזזיתי, חכם, ובמקום לבזבז זמן על פיתוח מתח איטי, הוא זורק אותנו ישר לתוך סיר לחץ של קומדיה שחורה וחסרת עכבות.
מה שמייחד את הפרק (מעבר לעובדה שהוא יצא כחלק משלושה פרקי ספיישל עצמאיים שעלו רק בדיסני פלוס) הוא שהוא מצוייר בשחור לבן כדי להדגיש את אווירת הפילם-נואר. דווקא בגלל היעדר הצבע, נראה שהאנימטורים בחרו להשתולל הרבה יותר עם בדיחות רקע ויזואליות, כולל טייקים על יצירות מופת קלאסיות.
אז למי כל זה מתאים? פחות או יותר לכל מי שאהב את משפחת סימפסון במאה הקודמת או הנוכחית (או גם וגם), ולמי שמחפש אסקפיזם טלוויזיוני משובח שלא דורש התחייבות רגשית מתישה. אין צורך אמיתי להכיר את העולם של "הכישרון של מר ריפלי" כדי לצחוק בקול רם מהפרק הזה, למרות שזה בהחלט יעזור כדי להעריך את הניואנסים הקטנים של הפארודיה. בסופו של דבר, מדובר ב-23 דקות של בידור טהור. בימינו, זה לא מעט.
"משפחת סימפסון: סימפסלי" (The Simpsons: Simpsley), פרק ספיישל, עכשיו בדיסני+
