מה רואים הלילה: זה פילם נואר? זו דרמה משפטית? זו נוסטלגיה? כן

במבט ראשון, "פרי מייסון" עלולה להיראות בתור עוד אחד הריבוטים האלה שאף אחד לא ביקש. אחרי הכל, אנחנו חיים בתקופה בה אף אחד בתעשיית הקולנוע/טלוויזיה כמעט ולא מוכן להמר על שם לא מוכר, על מותג שלא נבדק. תופעת הלוואי הביזארית של התקופה הזאת היא החזרה לחיים של כל מיני מותגי עבר, שהאהדה הציבורית אליהם נבדקה בפעם האחרונה מתישהו בשנות השישים. ואכן, "פרי מייסון" – עורך דין ובלש פרטי, גיבור ספרי מתח משנות ה-30, סדרת טלוויזיה סופר-מצליחה בשנות ה-50 וה-60 וגם הופעות טלוויזיוניות נוספות בעשורים הבאים.

אז למי בדיוק בער להחזיר אותו למסך דווקא עכשיו? לא ממש ברור, אבל האמת שטוב שזה יצא כמו שזה יצא, כי התוצאה היא ממש כיפית. קודם כל, זה הקאמבק הטלוויזיוני הגדול של מת'יו ריס (פיליפ מ"האמריקאים"), זו סדרה קצת רטרואית – לא ממש חזרה למבנה של "תעלומת השבוע" כמו שריאן ג'ונסון ונטשה ליון עושים בימים אלו עם "פוקר פייס", אבל באווירה טלוויזיונית נוסטלגית מסוימת – והיא גם לא מתביישת לקפוץ עם הראש לתוך כל הקלישאות האהובות של הפילם נואר, החל מכובע המגבעת על הראש על מת'יו ריס, דרך בקבוק הויסקי ביד שלו ועד לגנגסטרים שמדברים בדיוק כמו שגנגסטרים בסדרה על ארצות הברית של שנות ה-30 צריכים לדבר.

למען האמת, כל זה היה יכול בקלות להפוך לטראש טלוויזיוני, רק שזה ממש לא המצב, ועכשיו שיש כבר עונה טובה אחת מאחורינו – אפשר להמליץ בלב שלם על העונה השניה עם פתיחתה. "פרי מייסון" היא לא סדרת מופת, אבל היא לגמרי עשויה היטב, היא כיפית, מותחת, ריס נפלא (ברור שהוא נפלא, הוא מת'יו פאקינג ריס). מומלץ במיוחד למי שהתקופה מדברת ללב הנוסטלגי שלו, למעריצי "האמריקאים" וגם סתם למי שרוצה להעביר את הערב עם טלוויזיה טובה וחסרת יומרות.

"פרי מייסון", HBOMax, משודרת בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי