מה רואים הלילה: הממתק הטלוויזיוני המושלם שלנו חזר, ואנחנו במאנץ'

נטשה ליון, הג'ינג'ית בעלת הקול החלוד הכי קולית בצד הזה של המילניום, נמצאת בסביבה שלנו הרבה יותר זמן ממה שאתם חושבים. כלומר, הרבה הרבה יותר זמן. הרבה לפני "בובה רוסית" ו-"כתום זה השחור החדש", וגם לפני ההשתתפות שלה בסדרת סרטי "אמריקן פאי", ההופעה הראשון של ליון בקולנוע בכלל היתה בסרט הילדים הישראלי "אחד באפריל" של מנחם זילברמן, בכיכובם של ציפי שביט וספי ריבלין. נשבעים שזו לא מתיחה – תבדוק בויקפדיה שלה. בכל מקרה, זה אומר שאנחנו מכירים את נטשה בראונשטיין (כך נקראה דאז) מאז 1989, וההתאהבות בה רק גדלה יותר ויותר, במיוחד עכשיו כשאנחנו יודעים שהיא היתה מילדי ציפי שביט.

>> מה יש לצחוק בכלל: איך ההומור הישראלי שרד את המלחמה הזו?

הקראש הזה הגיעה לשיאו ב-2023 עם "פוקר פייס", דרמה-קומית שהיא גם סדרת בלש שבועית, בה ליון הפכה את תפקיד הבלש-שלא-ברצונו לאחד מהממתקים הטלוויזיונים הכי מהנים שראינו בעידן הנוכחי של הז'אנר. ובאמת, יש יותר מדי בלשים בטלוויזיה כרגע – אבל את הדמות של צ'ארלי קייל קשה שלא לאהוב בדרך מיוחדת: גלאי שקר אנושי ודמות שנונה כמו שהיא מעניינת, ולמרות שהיא יכולה להיות קוצנית, הלב החם שלה ניכר גם מבעד לחספוס. בקיצור, בלשית נואר לעידן המואר. העונה הראשונה היתה אחד הדברים המרעננים יותר שראינו על המסך, ועכשיו היא חזרה לעונה שנייה ומצופה מאוד, ואוהו כמה שמצפה לנו.

בניגוד לעונה הראשונה, היוצר ריאן ג'ונסון ("רצח כתוב היטב", כמובן) החליט לתת לצ'ארלי לנוח במקום ולא להמשיך במסע הבריחה שלה, אבל זה שהיא מוצאת נקודת קבע לא אומרת שהיא מצאה שקט, ובטח לא אומר שהיא מצאה מקום מסתור מתעלומות רצח ביזאריות שקורות סביבה. ההיפר מודעות עצמית עדיין מוביל אותה, ושלושת הפרקים הראשונים לעונה (שעלו יחדיו, ומכאן פרק אחד בשבוע) אמנם התחילו קצת חלש, אבל צוברים תאוצה לקראת השלישי. כמות הופעות האורח העונה מוגזמת אפילו בסטנדרטים של הוליווד וכוללת את סינתיה אריבו ("מרועשת"), ג'אנקרלו אספוזיטו, ג'ון מולייני, מרגו מרטינדייל ועוד יותר מדי פרצופים מוכרים. אנחנו קצת חוששים כי קשה לעמוד ברף של העונה הראשונה, אבל ממש חיכינו לשמוע שוב את צ'ארלי הממזרית הזו צועקת "בולשיט!" על אנשים.
"פוקר פייס", פיקוק. 3 פרקים ראשונים זמינים ב-yes