מה רואים הלילה: ריקי ג'רוויס מציל את הנשמה של נטפליקס
אין הרבה סדרות באוויר שיכולות לגרום ללב להתרחב ולהתמלא, והדבר האחרון שהיינו מצפים לקבל מהקומיקאי הבריטי המיזנטרופ זה סדרה כזאת, אבל "טוני נולד מחדש" היא מופת של קומדיה מרגשת גם בעונה האחרונה שלה
"טוני נולד מחדש", או בשמה הבריטי והמוצלח יותר "Afterlife", היא הדבר האחרון שהיינו מצפים מריקי ג'רוויס לעשות. האיש שהמציא מחדש את קומדיית הקרינג' עם "המשרד" ודחף אותה רחוק וכואב יותר ב"ניצבים" ואז הפליץ לכל הוליווד בפרצוף כשהנחה את פרסי גלובוס הזהב ולא חסך מהכוכבים הנוצצים אף מהלומה קומית מתחת לחגורה, האיש המצחיק, הבוטה וחסר הגבולות הזה לא היה אמור בשום תסריט לעמוד מאחורי דרמה קומית רגישה, אנושית וכואבת כמו זו שהעונה השלישית שלה נחתה בנטפליקס בסופ"ש האחרון.
העונה הראשונה של "אפטרלייף" הכתה את מעריצי ג'רוויס בתדהמה: במקום ההומור המיזנטרופי שהם התרגלו לקבל ממנו, הפיל להם המאסטר של הקומדיה פטיש של חמש קילו רגשות על הלב עם הסיפור שלו על טוני ג'ונסון, כתב מגזין במקומון בריטי נידח שמתמודד עם מותה של אשתו ונאבק בדיכאון ובדחף להתאבד ולגמור עם זה. אם הפרמיס העולץ הזה לא מספיק, הוא גם מוקף בחבורה של דפ"רים מוחלטים, אבא שלו סובל מאלצהיימר ועומד למות, והוא נטול ליבידו ודוחה את חיזוריה של האחות הסיעודית של אביו. כל הכיף באלמנות.
איכשהו, וזה הקסם האלכימי של "טוני נולד מחדש", מכל הדכדוך הזה נולדת תקווה גדולה וגם רגעים קומיים נהדרים במפגשים שבין טוני וסביבתו, שהולכת ומתגלה מפרק לפרק כאנושית וטובת לב בהרבה ממה שנדמה היה תחילה (אם כי מי שבאמת מציל אותו מעצמו שוב ושוב הוא כלבו הנאמן), והמאבק שלו ברצון למות כובש וסוחף. ג'רוויס לא מוותר כאן על הקרינג' שהפך אותו למלך החדש של הקומדיה, אבל הוא עוטף אותו בהומאניות חסרת פשרות שמצליחה איכשהו לחמוק מרוב מלכודות הקיטש. גם בעונה החדשה, שצפויה להיות האחרונה, מספיק לראות את הדקות הראשונות והלב מתרחב ומתמלא. על כמה סדרות אפשר להגיד דבר כזה.