מה רואים הלילה: האפרו-סוריאליזם מתעופף בחזרה לשנות ה-60

אם חשבתם שסדרות הטלוויזיה הופכות להזויות ומוזרות יותר, אתם לא הוזים. אולי זה הניסיון לבלוט בין השפע המציף של עידן הסטרימינג, ואולי סתם יותר סדרות כאלו מגיעות למסך כי יש יותר סדרות – אבל כך או כך, הדברים נהיים מוזרים, ואנחנו בטיים אאוט בדרך כלל אוהבים את זה. ומבין כל המוזרים האלו, ישנו תת-ז'אנר קטן של סוריאליזם שמגיע מהקהילה האפרו-אמריקאית – "אני מזל בתולה", "מגניב במקרה" וכמובן "אטלנטה" האהובה – שהגדירו הגלגול הטלוויזיוני של האפרו-סוריאליזם, ז'אנר אמנותי שנולד אי שם בשנות השבעים כמענה להזיה שהיא החיים כשחור במדינה הכי "חופשית" בעולם.

>> "חתונמי" היא זוועת ריאליטי לא פחות מ"האח הגדול". ואולי יותר

יצירות אפרו-סוריאליסטיות לא תמיד נשענות על המאבק השחור, אבל כן שואבות מהיצירתיות האפרו-אמריקאית, ומהסוריאליזם שמגיע עם הכינוי הדואלי שנע בין אפרו לאמריקאי. "גבינה ממשלתית" (שם לא רשמי, אבל נו באמת, למה עוד תתרגמו Government Cheese?) היא סדרה מהז'אנר הסוריאליסטי, שמגוללת סיפור על משפחה שחורה בשנות ה-60 של אמריקה, שדווקא גרה באזור פרברי די נאה בעמק סן פרננדו בלוס אנג'לס. אבי המשפחה המפטון צ'יימברס, הוא פורץ שהפך לממציא שרוצה להמציא את עצמו מחדש, גם בפני משפחתו, לאחר שהשתחרר מהכלא. עד כה נשמע ריאליסטי, אבל מבטיחים גם לא מעט התערבות אלוהית, וכאן כנראה נכנס הסוריאליזם.

מאחורי הסדרה עומדים שני אנשים מעניינים: אעישה קאר ("ברוקלין תשע תשע") שמספקת את הצד הקומי, בעוד שהחזון, הויזואליה והסיפור המשפחתי שייך לפול האנטר, בימאי קליפים שאחראי לויזואליה הקולנועית של קליפי ראפ משנות התשעים ("היפנוטייז" של ביגי, ו"גטו סופרסטאר" של פראז, למשל), ואז לחצי מהפופ של שנות ה-2000 (מרלין מנסון, לני קרביץ, כריסטינה אגילרה ואפילו מייקל ג'קסון בשלהי הקריירה שלו. כלומר, בן אדם שיודע דבר או שניים על ויזואליה והזיות. ביחד עם כוכב "סלמה" המעוטר דייוויד אוילאו וקאסט שחור מצוין, יש פה פוטנציאל לעוד יצירה שחורה שתגרום לכולם להגיד וואט דה פאק, אבל אז להמשיך לצפות באובססיביות כדי לנסות להבין. כמה חיכינו לעוד כזו.
"Government Cheese", ארבעת הפרקים הראשונים באפל TV, פרק חדש מדי יום רביעי