מה רואים הלילה: איך אשמה יהודית מועברת כטראומה, עכשיו בצבע!

קשה מאוד לתאר לאנשים את האימפקט של "בוג'ק הורסמן", כל עוד הם חוו בעצמם כמה מכמיר לב היה הסוס המדבר הזה. זה לא שלפניה לא היו סדרות אנימציה למבוגרים, ואפילו סדרות שכאלו שהצליחו לגעת בלב ולרגש, אבל יצירתו הראשונה של רפאל בוב וקסברג היתה ונשארה אחת הסדרות הרגישות, המורכבות ומיוחדות בהיסטוריה, לצד היותה בור חסר סוף של משחקי מילים מטופשים. והמיקס המוזר הזה לא רק עבד, אלא הפך אותה לסדרת מופת של ממש. אז אין הפתעה יתרה בעצם הציפייה שלנו לקראת הסדרה השניה של בוב-וקסברג בנטפליקס, "אז בקיצור".
>> "החמצן של הדמוקרטיה": פרס אופיר למפעל חיים יוענק לאורי ברבש

הציפייה הזו התגברה עוד יותר כשלמדנו על מה הסדרה: משפחה יהודית להחריד, אשר סיפורה מתואר ברצף על פניו אקראי של סיטואציות ורגעים קטנים לאורך 30 שנות חיים – מסוג יצירות הטלוויזיה שלא כל כך מתאפשרות בפורמט מצולם, אבל איכשהו לא לגמרי קרו עד היום. זה אומר שתוכלו לדלג מבר המצווה של בן הזקונים במשפחה, ל-20 שנה אחר כך עם שיחות על הורות מאוחרת, וחזרה לטראומת ילדות של האחות האמצעית. ואם זה נשמע לכם מבלבל, אז מספיק צפייה בשני פרקים כדי להבין את הערך הרגשי המצטבר שנוצר מדילוג שכזה בזמנים.

מעבר לייחוד האמנותי שלה, יש אלמנט נוסף שמשחק בה תפקיד משמעותי במיוחד, ולמרות שבני הדודים שלכם מאמריקה יזדהו איתה אפילו יותר, גם הישראלים ימצאו בה כל כך הרבה רגעים מעוררי הזדהות, החל מאמא שמתמחה בפאסיב-אגרסיב ועד לטראומה הבן-דורית שמצטברת אצלנו בדם עוד מימי חורבן הבית הראשון. ב"וראייטי" כבר תיארו אותה כ"יהודית באופן בלתי מתנצל, בקטע הכי מצחיק וטוב שיש", ובוב וקסברג עצמו אמר כבר ש"הסדרה, בהרבה מובנים, היא על השמחה היהודית, ואני חושב שיהודים רבים יהנו מזה שיש מקום ליהודים". יהודית, גם מבלי להיות דתית. משהו מיוחד, אולי שווה לנו לנסות את זה.
"אז בקיצור", 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס