זו כבר כמעט קלישאה להגיד שאין בנטפליקס שום דבר מקורי, אבל מה לעשות, לפעמים קלישאות נכונות. האלגוריתם הכל יכול והשמרנות שבה מנהלי רשת הסטרימינג פעלו בשנים האחרונות מנעו ממנה לייצר להיטים חדשים, והרבה פעמים אנחנו מקבלים עוד סדרה זהירה שמנסה לקלוע לטעם הקהל הרחב. לכן בכל פעם שיש גליץ' באלגוריתם אנחנו שמחים לתת צ'אנס לקול חדש ומקורי, גם אם הוא משתמש בפורמט קצת מיושן.
>> לא עברו את אחוז החסימה: הפרקים הגנוזים (בצדק) של "קופה ראשית"

"שכר מינימום", הסיטקום החדש שעלה היום לנטפליקס, נראה כמו משהו חדש במסווה של מבנה ישן. מדובר בסיטקום שעוסק בחבורה של בני נוער שרק מנסים לשרוד בעבודה העלובה שלהם – ניחשתם נכון, עליה הם מקבלים שכר מינימום – בפיצרייה ששמה את השכונה בשכונתית. היא אמנם בנויה כמוקומנטרי (יאפ, כמו "המשרד"), אבל מזרימה דם חדש למדיום עם קאסט צעיר במיוחד, הומור קצבי שמותאם לג'ן זי והמון חוצפה שכבר שכחנו שיכולה להופיע בסדרה על צעירים. זה עשוי להיות קצת מסחרר למי שלא גדל עם סמארטפון מולחם ליד, אבל זה מרגיש שסוף סוף לנטפליקס הגיעה יצירה שמנסה לפנות לקהל חדש באמת – והרבה זמן לא ראינו חדש.

כמו יצירות רבות של ג'ן זי, גם "שכר מינימום" מגיע מהאינטרנט – הוא התחיל כסדרת רשת בעמודי הסושאל של חברת ההפקה American High – מיזם עם סיפור מעניין על אדם שקנה בית ספר נטוש, ובנה ממנו חברת הפקת סרטים וטלוויזיה בתקציב מינימלי. בהתאם, הסדרה מחזיקה בקאסט קומי אנונימי כמעט לגמרי, עם שני יוצאי דופן – גרייס רייטר, שהצטרפה ממש השנה ל-SNL, ורנדל פארק המצוין ("חמוץ מתוק") שהונחת על חבורת הצעירים כבעל הניסיון בתפקיד הבוס המתעלל. בהתאם לפורמט, רוב הפרקים (14, עד כה, ובהמשך עוד 14) נעים בין 14 ל-17 דקות, וכמו ילדים שמתפרעים לבד בבית – לפעמים זה מרגיש מוזר וסתמי, אבל לפעמים אפשר לזהות ניצוץ של יצירתיות שלא היה מגיע לטלוויזיה אחרת. אם רק יתנו להם זמן, אולי עוד יצא מפה משהו מעניין.
"שכר מינימום", 14 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• מוקומנטרי
• קומדיה