ערב בלי חדשות: סוף העולם מגיע ואתם בדיכאון. מה תעשו עכשיו?

אנחנו בבעיה. מאז ה-7.10 נפתח פער ביננו לבין העולם, ולא פשוט לגשר בינו. זה מתבטא גם בקולות אנטישמים עולים, בתעשיית שקרים, בלהיות הילד הננזף של העולם – אבל זה מתבטא גם בדרכים אחרות, כמו הריחוק שלנו מתדר התרבות העולמי. שמתם לב שכל הסדרות שמגיעות מחו"ל מאז הרגישו לא מתאימות? אולי זה הטון, שלא מסתדר עם האוויר המקומי אחרי מה שחווינו, ואולי זה התוכן שלא מצליח לגרד את הלב שנאלצנו להקשיח. אבל איכשהו, מבין כל הדברים, דווקא נטפליקס הצליחה כמעט בטעות לקלוע עם סדרה שמרגישה בול לעכשיו, בול עבורנו.

"קרול וסוף העולם" היא סדרה מאוירת למבוגרים – ז'אנר שלרוב מנצל את היחוס לבדיחות סלפסטיק גסות והומור בוטה – אבל היא קצת שונה בנוף. כלומר, גם בה יש עירום, ובהחלט יש רגעים שאפשר להגדיר כהומור, אבל הטון הכללי מרגיש מלנכולי בהרבה, אפלולי, מהורהר ואיטי. בדיוק בקצב שבו אנחנו מרגישים בחודשיים ושליש האחרונים. וזה מפתיע, אבל הסדרה הזו מצליחה לגעת בנו במקום מאוד עכשווי ומקומי, למרות שברור שלא כך היו כוונת היוצר, דן גוטרמן, שכתב בעבר ל"ריק ומורטי" ו"דו"ח קולבר".

אז איך יצא לו כזה קרוב? טוב, כי סדרה על סוף העולם מרגיש כמו סוף העולם, והגיבורה שלנו קרול היא כנראה האדם היחיד שמדוכדך מזה. כלומר, נראה ש-7 חודשים לפני שכוכב לכת יתנגש בכדור הארץ, כל שאר התושבים כבר השלימו עם הבשורה, ועברו לעשות מה שאמורים לעשות בשבע החודשים שנותרו לך על העולם הזה – לחגוג בפרעות, להתמסטל בטרוף ולהגשים כל שאיפה שאי פעם היתה לכם. אלא אם כמו קרול, אין לכם ממש שאיפה, ואז אתם פשוט מרחפים בעולם חסרי מטרה ורק מחפשים שגרה. וקטע מעניין, זה בדיוק מה שמציל אותה. סדרה מסקרנת מאוד שמגיעה בדיוק בזמן הנכון, לפחות עבורנו.
"קרול וסוף העולם", עכשיו בנטפליקס