מה שווים סקרי ההוראה?
החלטנו לבדוק מה האוניברסיטה עושה עם סקרי ההוראה, ואיך היא מתמודדת עם מרצים שמקבלים ציונים נמוכים בסקרי ההוראה פעם אחר פעם
בסוף כל סמסטר אנחנו ממלאים סקר איכות הוראה. אלו שאוהבים לדבר במספרים משתמשים בסקלת הדירוגים ומכבירי המילים כותבים גם בתיבה המילולית. הכל כדי לפרגן למרצים ולמתרגלים המעניינים, החרוצים והמשקיעים, ולצד זה, להביע ביקורת כנגד אלו שהוראה איננה הצד החזק שלהם. היות והסטודנטים משלמים לאוניברסיטה כדי לרכוש ידע, ראויה להישאל השאלה – כיצד האוניברסיטה מטפלת במקרים בהם ההוראה גרועה, והאם יש בכוחו של הסקר להשפיע על תפקידי ההוראה של הסגל?
לא רק סטודנטים יכולים לקבל ציון נכשל
נתחיל מקצת רקע. באוניברסיטת תל-אביב ישנו מרכז לקידום הוראה בהנהלתה של פרופ' פאדיה נאסר אבו אלהיג'. למרכז מספר תפקידים בתחום ההוראה באוניברסיטה, אחד העיקריים בהם הוא לרכז את נתוני הסקר ובהתבסס על התוצאות, להפיק שתי רשימות חשובות ומעניינות עד מאוד: רשימת 100 המרצים בעלי הדירוג הגבוה ביותר בסקר הערכת הוראה (מתוך רשימה זו נבחרים מצטייני הרקטור), ורשימת המרצים בעלי הדירוג הנמוך ביותר באופן שיטתי (כלומר, במשך שלוש שנים או יותר).
שתי הרשימות הללו, מסבירה פרופ' פאדיה, מועברות לבעלי העניין הרלוונטיים, קרי, ראשי החוגים ובתי הספר, ותפקידו של המרכז הוא להמליץ למקבלי ההחלטות על דרכי פעולה לקידום ההוראה בקרב אותם מרצים. פרופ' פאדיה מבהירה: "המרכז לקידום הוראה איננו קובע מדיניות. אנו משאירים לראשי החוגים לפעול כרצונם".
בניגוד מקומם למה שניתן היה לצפות, ציוני המרצים, ובהם רשימת המרצים המדורגים בתחתית הסקר, אינם זמינים לסטודנטים. על מנת לחשוף מעט מן הנתונים הסמויים, ערכנו חקר מקרה בפקולטה אחת, בה נעשה מעקב אחר המרצים שקיבלו את הדירוגים הנמוכים ביותר במשך שנתיים. התוצאות חושפות כי לפחות במקרה הנבדק, ארבעה חברי סגל בכירים קיבלו באופן שיטתי ציונים נמוכים ביותר: אחד\ת מכהנ\ת כראש חוג, השני\יה יועץ\ת חוג, השלישי\ת יועץ\ת לתארים המתקדמים, והרביעי\ת מרצה מן המניין.
קרוב לוודאי כי מאחורי ארבעת חברי הסגל הללו עומד רזומה ארוך ומרשים של מחקרים רבים וחשובים שעליהם עמלו רבות. אך עם כל ההישגים האקדמיים הללו, נדמה כי האוניברסיטה שכחה כי אותם חברי סגל אינם רק חוקרים, אלא גם מורים. מתוצאות התחקיר עולה, אם כך, שאלה מטרידה: האם האוניברסיטה מקדמת אנשי סגל לתפקידים בכירים, למרות שהם כושלים שנה אחר שנה בהוראה? ומה ניתן ללמוד מכך על ערכה של ההמלצה הניתנת על ידי המרכז לקידום הוראה?
מחקר מול הוראה – פערים בהבנה
"אנחנו רואים בסקר כלי עבודה, וכאן קיימים הפערים בהבנה", מסבירה ניצה דוידוביץ', פרופ' לחינוך אשר מנהלת את היחידה לפיתוח הערכת אקדמית באוניברסיטת אריאל ועוסקת בפיתוח מתודות של הערכה בהשכלה הגבוהה. יתרה מזאת, הסקר איננו האינדיקטור היחיד למדידת איכות ההוראה. האינדיקטור הנוסף הוא תוצר ההוראה (הישגי הסטודנטים). "הרי מהו תפקידה המסורתי של האקדמיה? להכשיר את דור החוקרים הבא ולייצר ידע חדש לעולם. גולת הכותרת של הלמידה האקדמית היא ללמד את דור החוקרים הבא". נראה אם כך, שהמחקר הינו המדד העיקרי על פיו האוניברסיטה מעריכה מרצה.
ד"ר א. מרצה בדימוס באוניברסיטה העברית, מתקף מסקנה זו: "לאוניברסיטה, המחקר חשוב יותר מההוראה. מרצה מתקבל בתור חוקר, ולכן הוא גם קם ונופל בתור חוקר. לפיכך, כל פעילותו מוקדשת לרמת המחקר שלו, זאת בניגוד למרצים במכללות, שמקדישים את כל זמנם לשיפור איכות הוראתם".
ואכן, תוצאותיו של סקר שביעות רצון הסטודנטים הארצי, חושף מגמה זו. במשך 7 שנים מקיימים באגודת הסטודנטים הארצית בשיתוף עם מכון מאגר מוחות, סקר שביעות רצון בקרב כ-10,000 סטודנטים, הבוחן קטגוריות שונות, וביניהם – איכות ההוראה. בשלושת הסקרים האחרונים (2015-2017) המכללות דורגו תמיד בראש רשימת איכות ההוראה בעוד שהאוניברסיטאות בתחתית.
פרט נוסף מעניין ועצוב כאחד – הוא תגובת ועד ראשי האוניברסיטאות לתוצאות הסקר הארצי. תגובה זו מועתקת ומודבקת מחדש שנתיים ברציפות (2015 – 2016). על פי התגובה, הסיבה לשביעות הרצון הנמוכה באוניברסיטאות, תלויה במידת הדרישות, העומס, והקושי הקיימים באוניברסיטאות לעומת המכללות. כלומר, מתגובת ועד ראשי האוניברסיטאות משתמע, שהסטודנטים אינם יודעים להפריד בין הקושי הלימודי שהם חווים באוניברסיטאות, לבין מדדי איכות ההוראה שהוגדרו להם בצורה ברורה בסקר, קרי: עניין, בהירות וארגון השיעור.
פרופ' דוידוביץ' מוסיפה: "כאשר סטודנט מתלונן על איכות הוראה קטסטרופלית של מרצה, ואנו, בתור המרכז לקידום הוראה, מודעים לעובדה כי המרצה הינו בתחילת דרכו, אנו יודעים כי עלינו להזמינו לסדנאות מיוחדות שפיתחנו ולהעניק לו את כל הכלים שיצטרך, על מנת לשפר את איכות הוראתו". אך כאן מתחבאת מילת המפתח – להזמין. מדוע המרכז לקידום הוראה מזמין ואינו מחייב את המרצים לעבור סדנאות הוראה שונות?
לצורך השוואה, בדקנו את הנוהל אצל המתחרה של האוניברסיטה – המכללה. מצאנו כי באתר מכללת HIT, למשל, נכתב כי תפקידו העיקרי של המרכז להערכת הוראה הינו ביקור בשיעורי המרצה ומתן משוב לגביו. לאחר פרסום תוצאות הסקר, מחליט המרכז, בתיאום עם הפקולטות, מי הם המרצים אצלם יבוצע ביקור במהלך הסמסטר הקרוב. הביקור, בהתניית אישור המרצה, יצולם בווידאו ולאחריו תיערך שיחה ותיקבע תכנית להמשך קריירת ההוראה של המרצה, כאשר הישגיו יישארו תחת עינו המפקחת של המרכז. כך, בניגוד גמור לאוניברסיטת ת"א, המרצים, לפחות בחלק מהמכללות, מחוייבים להגיע לסדנאות שיפור איכות ההוראה ונמצאים תחת מעקב מתמיד.
על רקע נתונים אלו, נשאלת השאלה – האם על האוניברסיטה לעשות בדק-בית מקיף בכל הנוגע לאיכות ההוראה בה? מדוע האוניברסיטה אינה חושפת את רשימת המרצים הגרועים של המרכז לקידום ההוראה? מדוע האוניברסיטה מזמנת ולא מחייבת מרצים שקיבלו ציונים נמוכים באופן שיטתי להגיע לסדנאותיה לשיפור הוראה? מדוע מרצים שמקבלים ציונים כה נמוכים בהוראה מקודמים?
תפקידה המחקרי של האוניברסיטה חשוב. על כך אין עוררין, אך בין אם סטודנט רוצה להיות חוקר, או לעבוד במקצוע שלמד, עליו לקבל את ההוראה הטובה ביותר, כדי להיות הטוב ביותר – גם על כך אסור שיהיה עוררין.
תגובת אוניברסיטת תל-אביב
תמוה בעינינו שהכתבה מתיימרת לעסוק במתרחש באוניברסיטת תל אביב כאשר את רוב "המידע ו"חוות הדעת" היא שואבת מאוניברסיטאות ומכללות אחרות שלנעשה בהן אין כל נגיעה למתרחש באוניברסיטת תל אביב. קביעת הכתבת שהאוניברסיטה מניחה שהסטודנטים אינם יודעים להפריד בין הקושי הלימודי שהם חווים באוניברסיטאות, לבין מדדי איכות ההוראה שהוגדרו להם בצורה ברורה בסקר, היא מופרכת וחסרת שחר ומהווה עלבון לאינטליגנציה של הסטודנטים. הכתבת מציינת "תחקיר מדגמי" שהם ערכו בפקולטה יחידה שלדבריה מעלה, שהאוניברסיטה מקדמת כביכול מרצים לתפקידים בכירים, למרות היותם "כושלים" בהוראה. ה"תחקיר" מעלה תהיות לגבי אמינות הכתבה: מי ערך את התחקיר? ממי הופק המידע המראה שהם "כושלים" בהוראה? גם אם המידע מהימן, האם פקולטה אחת וארבעה מרצים, מייצגים את כל האוניברסיטה? יודגש שאין זה מתפקידו של המרכז לקבוע מדיניות אלא להעביר את המידע ואת המלצותיו להנהלת האוניברסיטה ולפקולטות, הנוקטות פעולות בהתאם למידע המתקבל אצלן. פעולות אלה מתועדות בדוחות על הערכת ההוראה המוגשים למועצה להשכלה גבוהה. יצוין כי הנהלת האוניברסיטה מייחסת חשיבות רבה למשוב הסטודנטים, וכי מרצים שקיבלו ציון נמוך, נדרשים לפעול לשיפור ההוראה ואף נקראים להשתתף בסדנאות מקצועיות הנערכות על ידי המרכז לקידום ההוראה. מסלול הקידום של מרצה שלא פעל בעניין עלול להיעצר. אוניברסיטת תל אביב תמשיך לקיים את סקר שביעות רצון מההוראה הנערך בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים באוניברסיטה לרבות ציבור הסטודנטים במטרה לחתור לשיפור מתמיד בהוראה ובמחקר.