"מוזס שופ": אין ארט בורגר. אבל יש הרבה בעיות
סניף המשלוחים הצעיר של רשת ההמבורגרים הותיקה אורז מחדש את ההמבורגר הישן ולא מצליח לעמוד בתחרות של כל הבורגרים התל אביביים, אבל ישנן לפחות שתי הפתעות קטנות שהפכו אותו לפתרון סביר למאנצ' צהריים. אה, והגיע הזמן לדבר על הלוגו
מבין מאות הרגעים הנפלאים שהשאירה לנו הסיטקום המושלם "30 רוק", אחד האהובים עלי (ועל האינטרנט בכלל) הוא פאנץ' בן ארבע שניות בכיכובו של סטיב בושמי, שבנוי על הקלישאת השוטר שמתחזה לתלמיד תיכון כדי לתפוס בני נוער פושעים. הפריים הקצר של בושמי עם כובע הפוך, סקייטבורד על גבו וחולצה עם הכיתוב המושלם "Music Band" בעודו שואל "מה שלומכם, עמיתי הילדים?" הפך לימים לאחד הממים המוצלחים לרגעים בהם אדם מבוגר מנסה להשתלב באופן קרינג'י בסביבה צעירה לו.
ובנושא שקשור באופן אסוציאטיבי בלבד, מוזס פתחו לאחרונה במרכז מידטאון המתפתח גרסה קטנה וצעירה לסניפיהם בשם "מוזס שופ". הסניף הזה – כמו אלו שנפתחו כבר בהרצליה, טבריה, אשקלון ועוד – הוא סניף משלוחים עם מיתוג שונה ממסעדות הדגל המוכרות של המותג הותיק, מתיחת פנים שנועדה להגיש את אותם ההמבורגרים בגרסה יותר קלילה, עם קופסאות שחורות נאות, שמות חדשים (ובאנגלית) לבורגרים ואווירה של "באנו להילחם בכל ההמבורגרים החדשים שצצו לנו בין הרגליים". כבר כמעט עשרים שנה שמוזס בסביבה, באמת הגיע הזמן למשהו חדש.
השוני מורגש כבר בשלב ההזמנה, עם תפריט מצומצם שמוותר על כל המנות המיותרות שמסביב (מי מזמין קבב ממוזס?!) ומתמקד בעיקר – המבורגרים, כ-9 מהם, מכוסים בתוספות שונות. אוקי, טכנית 7, כי אחד זה פשוט מיני בורגר ואחד זה כריך קריספי צ'יקן, אבל לא נהיה קטנוניים. לצד ההמבורגרים אפשר להזמין תוספות מתבקשות כמו נאגטס, טבעות בצל או שני סוגי צ'יפס. עברו שנים מאז שטעמתי מוזס, אבל הארט בורגר המיתולוגי שלהם, שהיה מהפכני כשנולד, השאיר לי טעם טוב בפה, כך שהגיע הזמן לבדוק מה השתנה הלילה הזה.
ובכן, קודם כל שאין ארט בורגר. כלומר יש, לפחות בתפריט, וגם הזמנתי, אבל מיד קיבלתי טלפון שעדכן אותי על מחסור קציצות חמור, מה שאילץ אותי להישאר עם קציצות בקר 200 גרם (לפני צלייה) סטנדרטיות. נו, לפחות התוספות נראות מעניינות, המיתוג החדש יפה, האריזות נוחות ואפילו החתול הזה של מוזס (די נו, הגיע הזמן להודות שזה פליקס החתול) לא הטריד אותי במבטו יותר מדי. בואו נאכל.
המנה הראשונה שבדקתי היתה ה-Oh My God (עם שבבי בצל מטוגן, עלי נענע ורוקט, עגבניה, מלפפון כבוש ורוטב אסייתי מתקתק. 66 ש"ח עם צ'יפס) שאיך לומר, לא בדיוק גרם לי לצעוק לאלוהי עד שהשכנים ביקשו את מה שאני קיבלתי. זה המבורגר נחמד, אבל תו לא. הקציצה קצת סתמית, שלא לומר אנמית, ולא מספיק חזקה בטעמה כדי לתפוס את מרכז הבמה, מה שמשאיר אותנו בעיקר עם התוספות. הן היו סבירות, הרוטב האסייתי בהחלט הוסיף מתקתקות מעניינת, שבבי הבצל היו פריכים כרצוי (גם אם לא רבים) והרוקט נתן לו תחושה קצת יותר יוקרתית מהמוזס הרגיל, אבל זה עדיין היה המבורגר מאוד פשוט של מוזס, פשוט באריזה חדשה.
אחריו היה ה-My Way (עם רצעות אסאדו, איולי מהין, ריבת בצל, חסה אייסברג ומלפפון חמוץ. 66 ש"ח עם צ'יפס), שבאמת היה יותר מעניין מקודמו. התמזל מזלי להזמין אותו דווקא עם הלחמניה הכפרית, שהתגלתה כטובה יותר מהבריוש, כהה אך רכה שהצליחה לשרוד את המשלוח בקלילות מפתיעה מבלי לקרוס על עצמה כמו חברתה. עם זאת, רצועות האסאדו לא היו ממש מרשימות, הרגישו יותר כתוספת נקניק שחוץ מלהוסיף שכבת בשר דקה לא תרמה הרבה באזורי הטעם. בשביל למצוא את הריבת בצל הייתי צריך לגרד עם האצבע את החלק העליון של הלחמניה וזה לא שאני מצפה לגילופי כמהין ממוזס, אבל לקרוא למיונז מתקתק ככה זה הגזמה, בלשון המעטה.
ההפתעה היחידה הגיעה דווקא ממקום לא צפוי, ה-Chicken Sunrise (קריספי צ'יקן, חסה אייסברג, בצל סגול, מלפפון חמוץ, עגבניה, מיונז ורוטב סודי. 58 ש"ח עם צ'יפס), שהתגלה ככריך עוף מטוגן מצוין, בהתחשב בסטנדרטים הלא גבוהים מדי של רשת בורגרים. שתי רצועות עוף שמנמנות ועסיסיות עם ציפוי פריך גם אחרי כל הרוטב הזה, ששורד משלוח יפה ומצליח לתפוס את מרכז הכריך, בניגוד לקציצת ההמבורגר הבינונית. גם באגף הצ'יפס היתה הפתעה קלה, עם המוזס שופ צ'יפס שהיה מוצלח למדי (בניגוד לצ'יפס הרגיל וטבעות הבצל שהיו סתמיות ביום טוב), מה שהראה שלמרות גילה המופלג, למוזס עדיין יש איזה אס או שניים בשרוול. כמה חבל ששאר המנות בשופ לא מתקרבות לרמתן.
מוזס שופ מידטאון, מנחם בגין 144 א', ימים א' עד ש', 11:00-23:00, 077-980-0470, בוולט או באתר