מוח מבוית
ביות שועלים הביא לשינוי בפעילות מוחם
בשנת 1959 ניסה המדען הרוסי דמיטרי בלייב (Belyaev) לפתח גזע שועלים מבוית על ידי הרבעה סלקטיבית, שיטה המשמשת גם מפתחי גזעי הכלבים. לשם כך הוא בחר את כל השועלים הפחות תוקפניים בחוות גידול שועלים, ולאחר שאלה התרבו ביניהם הוא בחר שוב את השועלים הידידותיים ביותר מבין הצאצאים וחזר על התהליך, עד שקיבל גזע שועלים ידידותי ומבוית. במקביל הוא גם ביצע את התהליך ההפוך, שבו בחר בשועלים התוקפניים ביותר ופיתח מהם גזע תוקפני מאוד. בתחילת הניסוי היה תחום הגנטיקה המולקולרית עדיין בראשיתו, אך כיום מקבל הניסוי משמעות נוספת, שכן אפשר למדוד את ההבדלים הגנטיים בין שני גזעי השועלים כדי לגלות את הגנים המשפיעים על מידת הידידותיות של השועלים כלפי בני אדם. בניסוי שנערך באוניברסיטת קורנל השוו חוקרים את פעילות הגנים בשני גזעי השועלים, המבוית והתוקפני, והתמקדו בעיקר בשני חלקים של המוח: האונה הקדם-מצחית (פרֶ-פרונטלית), הקשורה לאישיות ולקבלת החלטות, וגרעיני השקד (האמיגדלה), הקשורים לרגשות. נמצאו הבדלים בפעילות של מאות גנים בשני חלקי מוח אלה, מה שמראה על הבדלים מהותיים בפעילות הכימית בין מוח של שועל מבוית לבין מוח של שועל שאינו מבוית. למשל, אחד הגנים שבהם נמצאו הבדלים בין שועלים ידידותיים לשועלים תוקפניים הואGRM3, אשר קשור לסכיזופרניה והפרעות במצבי הרוח אצל בני אדם.