בית קפה טבעוני, בריא וקצת היפי הוא בדיוק ההפוגה שחיפשתם

הכל התחיל מתמ"א 38, כמו כל הסיפורים הטובים (וגם כמה מהרעים, אם אתם גרים בתוך אחד) של העיר. באנה, המסעדה הטבעונית האהובה, איבדה לטובת תוכנית שיפוץ חדשה את המחסן שלה, ותוך כדי חיפושים אחר מקום אחסון חלופי, כמה מהמוחות הותיקים והמוכרים ביותר בסצינת הוולנס בעיר – שלומי בונפיל ובת זוגו עפרי נוימן, אופיר ג'יי רוק, דוד שיסל ואודי סהר (אורבן שאמאן) – החליטו על הדרך לעשות עוד כמה דברים עם השטח החדש שהם הזדקקו לו. ככה נולד מולה – כי הוא מול הבאנה, הבנתם? – בית הקפה החדש מבין היוצר של באנה ואורבן שאמאן (ז"ל): לא רק לטבעונים, לא רק לצליאקים, לא רק למשפיעניות האינסטגרם אלא לכל מי שמודעות לבריאות היא עניין מרכזי באורח החיים שלו.

במולה מגישים אוכל ומשקאות מבוססי צמחים, ללא גלוטן, ללא סוכר מעובד, ללא שום סוג של לכלוך תעשייתי. ואם נראה שעידן קערות הסופרפוד חלף לו, אז במולה מתכננים להיות קצת יותר מזה והם בונים גם על סדנאות והרצאות, תרגולי יוגה וריטריטים, ובהמשך אפילו לפרוץ לשעות הערב ולהפוך לבר יין בו מוזגים אך ורק יינות טבעיים אורגניים ומנשנשים טאפאסים בריאים. עוד תוכנית עתידית היא למכור את כלי העץ והקרמיקה (ברור שאין כאן פלסטיק, השתגעתם?) בהם אתם מקבלים את האוכל והשתיה.

בתפקיד ראשי: חליטות. מולה (צילום: נועם רון)

אבל בינתיים כל אלו תוכניות לעתיד, והמקום עדיין בהרצה ומציע תפריט מצומצם, שבכל זאת מכיל את כל הסעיפים ההכרחיים כמו טוסט אבוקדו, קינוחים שקשה להאמין שאין בהם חמאה וכמובן הפנקייקים המפורסמים של האורבן שאמאן שכבר התגעגענו אליהם. בגזרת המשקאות – עושר צבעוני שגרם לנו לשכוח מהקפה. כיכבו חליטת ג'ינג'ר-היביסקוס באדום, מי קוקוס וספירולינה בכחול, ברד מאצ'ה בירוק וברד פירות יער בוורוד.

כיוון שלא מעט היה חסר בשעת צהרים מאוחרת בימיו הראשונים של המקום, ניסינו את הסנדויץ' הבלקני (39) ולקנח בפודינג צ'יה (26). הסנדויץ' עשוי מלחמנייה ללא גלוטן שלא מרגישה ככזו, קריספית מבחוץ ורכה מבפנים שבתוכה חציל, פלפל, ובצל קלויים היטב כך שביטאו את המתקתקות שבהם, לצידם גבינת פטה שקדים שנתנה קיק חמצמץ וגם רוקט שתמיד בא בטוב. פודינג הצ'יה היה פחות מוצלח: האגוזים התרככו בצנצנת הסגורה כך שהיה חסר קראנץ', והפודינג קושט במעט מידי פירות יער שהכרחיים בשביל תוספת של חמיצות. זה השאיר יותר מדי מהפודינג שהיה במתיקות מדויקת אמנם, אבל שבכל זאת לא הצלחנו לסיים.

פחות מדי פירות יער. ליתר דיוק, שניים (צילום: נועם רון)

החצר של מולה, מאחורי גדר במבוק גבוהה, חולשת על שטח של כ-20 מ"ר, שבכל זאת הצליחו להפוך לפנינה אמיתית באווירה של חופש איפשהו בין באלי למרוקו, המאפשרת לשכוח שאנחנו בכלל יושבים על יהודה הלוי. לחצר ספסל היקפי בנוי עץ לבן, ובתוכה מפוזרים שולחנות ושרפרפי עץ, הדומי קש בגדלים משתנים ובמרכז שטיח גדול ומעוטר. כל אלה מייצרים חלל ורסטילי וגמיש. את האוויר מילאו ניחוחות של פאלו סנטו וצלילי מוזיקה שבטית נעימה, שהשלימו את חווית האסקפיזם כראוי.

לא תאמינו מה יש שם מעבר לגדר (צילום: נועם רון)

לצערנו, רוב המקומות שנפתחים כדי לאפשר אוכל בריא על אמת גם מחוץ לבית, נסגרים או דועכים אט אט למאחורי הקלעים של העיר. בדרך כלל הם רוכבים על הטרנד ועל אסתטיקה צבעונית ופוטוגנית אבל כשזה מגיע לטעם ולמחירים, הם לא מצליחים לעמוד ברף שתל אביב יודעת להציע. במבחן המחיר, מולה לגמרי עומדת ונשארת הוגנת בהתחשב לחומרי הגלם האיכותיים. דיוקים קטנים בגזרת הטעם בשילוב האווירה והקונספט יכולים לגרום לה להפוך לשחקנית רצינית בסצנת הבריאות בעיר.

יהודה הלוי 52, ראשון-שבת 08:00-17:00