מופע זיקוקים מהסרטים

לקראת ערב יום העצמאות גדי רימר כותב לנו על 5 סצנות קולנועיות מדהימות עם מופעי זיקוקים בלתי נשכחים

זיקוקים
זיקוקים
18 באפריל 2018

מכיוון שכמעט בכל עיתון, אתר ובלוג של קולנוע בארץ כבר בחרו את הסרטים הישראלים הגדולים לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, הרגשתי צורך להתייחס לחג דרך פרספקטיבה קולנועית באופן קצת שונה – ולבחור את סצנות מופעי הזיקוקים האהובות עליי.

כחובב קולנוע מושבע וכחובב מופעי זיקוקים מושבע לא פחות, הרכבת הרשימה הקצרה הזו לא הייתה פשוטה כלל. נאלצתי, בקושי רב, להשאיר בחוץ את סצנת השיא ב׳התפוצצות׳ של בריאן דה פלמה, למשל. לא בחרתי בסצנות הגדולות או החשובות ביותר שמציגות זיקוקים, אלא בסצנות שריגשו והלהיבו אותי באופן אישי ואשר מביאות אל המסך את התופעה הזו, שהיא בו זמנית גם מעשה אמנות צבעוני ומרהיב וגם אירוע אלים, מחריש אוזניים ומזהם אוויר.

אקסטזה של התאהבות: ״הנאהבים מפריז״, ליאו קראקס, 1991

דרך שילוב מושלם בין מוזיקה ותמונה, כוראוגרפיה וצבעים, לוקיישן ותנועה – כל הדברים שמרכיבים את הקולנוע במובן הטהור ביותר שלו – סצנת הזיקוקים בסרט הקסום הזה מובילה את הצופה להתעלות אנרגטית אדירה. הקולנוע היצירתי והאמוציונלי של קאראקס מגיע לשיא של שלמות ביצירה הייחודית הזו, אודות שני צעירים אבודים המשוטטים ברחובות פריז ונפגשים על הגשר הכי מפורסם בעיר. סצנת חגיגות יום הבסטיליה הופכת כאן להתפרצות מטורפת של רגשות שמהווה בעיניי את אחד הביטויים הקולנועיים המדהימים לאקסטזה שבהתאהבות. מי שעוד לא נחשף לסרט הזה ולסצנת הזיקוקים המדוברת עוד יודה לי על ההמלצה הזו.

הזיקוקים כמעשה קסם: ״שר הטבעות – אחוות הטבעת״, פיטר ג׳קסון, 2001

על הרקע והעלילה של טרילוגיית סרטי שר הטבעות ממש אין צורך להרחיב. אמנם הזיקוקים שמביא עמו גנדאלף הקוסם לכפר ההוביטים קיימים כבר בגרסא הספרותית הגדולה של טולקין, אך הסרט מעניק להם חשיבות רבה וזמן מסך. סרטי ״שר הטבעות״ נשארו מבחינתי סרטי הפנטזיה הטובים בכל הזמנים, וסצנת הזיקוקים שמשגרים מרי ופיפין במסיבה של בילבו באגינס מהווה יריית פתיחה מקסימה למסע אפי ובלתי נשכח של כמעט 10 שעות ברחבי הארץ התיכונה. אמנם האפקטים והתפאורה של הסרטים נראים כיום מעט מיושנים (בכל זאת עברו כבר כמעט שני עשורים), אולם ישנן סצנות (במיוחד סצנות קרב) שעד היום לא נראו מרהיבות מהן בקולנוע.

 

הזיקוקים כאירוניה עגומה: ״הזמן שנותר״, אליה סולימאן, 2009

סרטו של אליה סולימאן – יצירת מופת המושפעת מז׳אק טאטי – הוא תופעה מיוחדת במינה. בין טרגדיה לאבסורד ובין מינימליזם לעושר חזותי, מצליח סולימאן לתאר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פני כמה עשורים, באופן שיהיה משעשע וכואב כאחד. סצנת הזיקוקים ביום העצמאות, בה מופיעים בין היתר הבמאי ואמו המבוגרת, מדגישה את הפער בין החגיגות של צד אחד למצבו העגום של הצד השני, שחי מתחת לאותם השמיים ועל אותה האדמה. הסצנה (שכמה שניות ממנה צצות לרגע בטריילר המעולה של הסרט) מהווה דוגמא מצוינת לאירוניה המרירה שמייצר סולימאן בסרט שוב ושוב, והיא הסצנה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה מתוך אלו שמציגות את חגיגות יום העצמאות הישראלי.

חלום בלתי ניתן למימוש: ״פרויקט פלורידה״, שון בייקר, 2017

אם כבר מדברים על מופעי זיקוקי די-נור עגומים, סצנת הצפייה בזיקוקים בסרט ״פרויקט פלורידה״ היא עוד דוגמא מצוינת לכך. סרטו העצמאי של שון בייקר הוא אחד הסרטים הטובים של השנה שעברה מבחינתי. הסרט מתאר את חייהן של אם וביתה המתגוררות במוטל דרכים זול באורלנדו, ממש מחוץ לשערים של פארק השעשועים דיסניוורלד. הפער הבלתי נתפס בין מה שמתרחש מעבר לשערי הפארק הצבעוניים לבין חיי היום-יום של האם ובתה, שרק מנסות לשרוד באמריקה המעמדית, הוא הבסיס התמטי של הסרט. ארה״ב הקפיטליסטית מתוארת באופן הכי ביקורתי שיכול להיות דווקא דרך נקודת מבטה של הילדה התמימה כביכול, שמנסה בדמיונה להפוך כל בית נטוש או גרוטאה ברחוב למשחק של פנטזיה. הסצנה בה הדמויות חוזות במופע הזיקוקים של דיסניוורלד כשהן יושבות מחוץ לחומות הפארק היא דימוי ענק של חלום לא ממומש. אמנם הזיקוקים הצבעוניים והרחוקים מסמלים כאן את הטראגיות של ארה״ב, אך מהסצנה מתבטאת גם אופטימיות שנובעת מיכולותיהן המדהימות (ואולי ההישרדותיות) של האם והבת להמשיך לחלום.

חזרה למקורות: ״מולאן״, טוני בנקרופט ובארי קוק, 1998

כפי שמתבטא גם ב״פרויקט פלורידה״, חברת דיסני היא בית החרושת הגדול ביותר בעולם לחלומות. קשה לבחור סצנת זיקוקים אחת מתוך סרטי דיסני הקלאסיים, שכן זהו דימוי חזותי שהחברה אוהבת להשתמש בו לאורך השנים במספר רב של סרטים. הראשונה שעולה לראש בדרך כלל היא סצנת הצפייה בזיקוקים של אלאדין ויסמין בסיום המסע הרומנטי שלהם על השטיח המעופף, כשברקע מתנגן השיר a whole new world. אולם, הסצנה שבחרתי היא היחידה שבה זיקוקי די-נור מלווים את שיאו של הסרט ולוקחים חלק פעיל בניצחון של הדמות הראשית על כוחות הרוע. ניצחונה של מולאן לקראת סיום הסרט הקלאסי של דיסני הוא שיא מזכך ונהדר לאחד הסרטים הטובים ביותר של החברה, ובוודאי הפמיניסטי ביותר (לא מאמין שחובבי פוקהונטס או בת הים הקטנה יצליחו לשכנע אותי אחרת). הסצנה המפורסמת היא לא רק מהמרהיבות והמלהיבות ביותר של דיסני בכל הזמנים מבחינת אסתטית, אלא גם לוקחת את הזיקוקים בחזרה אל המקור שלהם – סין העתיקה – שם נעשה בהם שימוש לראשונה.