"מוריס": לבר החדש של הבסטה אין אג'נדה – תרקדו

כבר שבע עשרה שנה שהבסטה שומרת על מעמדה כאחד מהמוסדות האחרונים של תל אביב הפרועה, למרות שלפעמים נדמה לנו שהיא הייתה שם תמיד. מוסד תל אביבי מובהק שמגיש לסועדיו מנה גדושהה של הדוניזם מזוקק, בלי שום דוואינים. אפשר לומר שהשילוב הזה הוא בדיוק מה שהפך את הבסטה למה שהיא – מקום שהגיש אויסטרים צוננים עוד לפני שידעתם מה זה טבסקו, ועוד עם תפריט נייר בכתב יד שמתחלף כל יום, מעל 700 לייבלים של יין ובלי יותר מדי חשיבות עצמית. עכשיו מצטרף למפעל הזה גם מוריס, בר שמתמקם ממול הבסטה. לא בר יין, לא בר קוקטיילים, לא ורמוטייה ולא בר שף. בר. כמו שבר צריך להיות. 

>> הכינו את המזלגות: כל מה שאתם חייבים לטעום בפסטיבל תל אביב EAT

״שואלים אותנו מה הקונספט – אין קונספט. אין אג׳נדה. לא כל מקום צריך קונספט. הקונספט של לשתות ולפגוש אנשים לא יתיישן אף פעם", מספר לנו איש הבסטה אבירם כץ, ומרחיב על לידתו של האנטי-רעיון. "פעם היה פה המחסן של הבסטה, והיינו צריכים להחליף מחסן, אז החלל התפנה ואמרנו יאללה, נעשה פה בר״. 

ואכן, בהיעדר קונספט האווירה הנונשלנטית מורגשת לגמרי, בדומה למסעדה ממול ואף יותר. "מוריס" הוא בסך הכל בר נירוסטה קריר שמאחוריו עומד מיכאל גורביץ׳ עם מגבת על הכתף, ומוזג לכם בירה מהחבית, מכין קוקטיילים קלאסיים בלבד, ומגיש וויסקי ואלכוהול נוסף, כל עוד הוא לא יין. גורביץ' ניהל בעברו את הבר של הבסטה, ועכשיו הוא האדם שמאחורי מוריס. ״אני זועף כמו ברמן בריטי״ הוא מעיד על עצמו בחיוך, ועושה לנו חשק להזמין פיינט, ועם מחירים שנעים בין 25 ל-28 ש"ח, יש הרבה בירות להזמין.

מבעד לבר של אינסוף בקבוקים אפשר למצוא ויטרינה קטנה עם מגוון מנות שעליהן אמון המטבח של הבסטה. בחוץ ישנם גם מספר כיסאות, והתקשנו להישאר אדישים לציור הקיר המעולה שציירה בכישרון האמנית ליאורה זמלמן, שמשווה למקום ניחוח אירופאי מוקפד. גם התפריט יזכיר לכם צלחות קטנות של בר ארופאי, עם טוויסט מתבקש של הבסטה. ישנם צלחת זיתים וצלחת חריפים (12 ש"ח לאחת), פאקוס ושקדים (25 ש״ח), עגבניות ומנצ׳גו (42 ש״ח), אויסטר (32 ש״ח), איקרא (38 ש"ח) ודג כבוש (50 ש"ח).

עוד בתפריט תמצאו סלמי, חמון ושאר נקניקים (45-48 ש"ח), סלט אוליביה עם מטיאס (50 ש"ח), קציצות בסטיל (48 ש"ח), מנה טוניסאית מסורתית שכולה ערב רב של טעמים, וגם מנת ביצה קשה ובוטרגו, עליה מספר כץ כי ב-"מוריס" הרגישו שחייבים מנה של ביצה קשה, בדומה לפאבים הבריטים, רק עם התאמה לחיך המקומי – קצת חריף, קצת חמוץ, ביצה ושלום על ישראל. ומה שנשאר לנו מכל זה הוא מקום חדש שמרגיש כמו פעם, מהמקומות הבודדים האלו בהם אפשר לשבת לבד על הבר, לשוחח עם הברמן ולהטביע מה שלא תרצו בטיפה המרה. בימים חשוכים שכאלו, זה מוצר צריכה בסיסי של ממש.
השומר 5