כל הלילה על האש: את המחאה הזאת אי אפשר לכבות
נתניהו ושליחיו בתקשורת עשו הכל כדי להחליש את ההפגנה אמש בכיכר רבין. הם נכשלו למרות הנאומים הרפים על הבמה וניסיונות הקו-אופציה במהלך הסופ"ש. הציבור פשוט לא מאמין להם יותר
1. בכל תולדות המחאות וההפגנות בכיכר רבין לא היה כדבר הזה: בין הקהל ובין הנואמים שעל הבמה נפערה תהום בעומק הגרעון של המשק הישראלי. הקהל הגיע זועם, להוט ודלוק למחאה סוערת. האנרגיה הייתה בשיא כמותו לא זכור מאז 2011. המוני צעירים שלא יצאו להפגין כמעט עשור הגיעו לכיכר מוכנים לקרב. על הבמה התכנסו נואמים שעשו הכל כדי לכבות אותם, החל מהצהרות ש"זו לא הפגנה פוליטית" (אלוהים אדירים, איך זה שהרעיון המטומטם הזה עוד קיים?) ועד לביקורת עמומה נגד איזה "הם" שלא רוצים לתת לנו את הכסף. הדיסוננס היה קשה מנשוא. באנו לזעום ויצאנו זעומים. אלפים רבים פשוט הלכו הביתה.
2. זה היה כמעט נלעג. הקריאה היחידה לאורך הערב על הבמה נגד האיש שאחראי לכל מה שקורה כאן הייתה "אדוני ראש הממשלה, תתעשת". אחד הדוברים אפילו ביקש מהקהל "קצת שקט", כנראה לראשונה בהיסטוריה של ההפגנות מאז המהפכה הצרפתית. בקהל צעקו "ביבי הביתה" ו"נתניהו כישלון", הנואמים התמקדו בתלאותיהם האישיות ובמשבר בענף שלהם, כאילו שתי הפגנות שונות לחלוטין הצליחו להתכנס בטעות במקום אחד. רחשים של מרמור ותסכול עלו מכל פינה בכיכר. הקונצנזוס היה שלא בשביל זה באנו.
3. אחרי סופ"ש של ניסיונות מאומצים לחבל במחאה, למנוע את ההפגנה ולבלבל את המפגינים, נגמר הסיפור של השולמנים. המתקפה המרהיבה של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' על אביר קארה, מוביל מחאת השולמנים, חשפה את ניסיון הקו-אופציה של נתניהו על המחאה עוד לפני שפרצה. תרועת השופרות לפיה הושג הסכם כלכלי ולכן אין צורך במחאה לא עשתה רושם על אף אחד. אפילו הנואמים המאופקים על הבמה זעקו "אנחנו לא מאמינים לכם" (למי?) וזכו למחיאות כפיים נדירות מהקהל. אנחנו לא מאמינים יותר לכלום. אנחנו על סף תהום והיא פעורה בינינו בכל מקום. גם בהפגנות.
4. עם שירת התקווה ניתן האות לתחילת ההפגנה האמיתית. כאלפיים איש חסמו את צומת שאול המלך על אבן גבירול עם תופים וזמבורות, רקדו ושרו "ביבי הביתה", פרקו את כל התסכול שהצטבר לאורך הערב ושיחקו תופסת עם היס"מניקים עד שתיים בלילה, ממש כמו בימים הטובים של 2011, קומפלט עם 20 עצוריםץ היו ביניהם רבים מעובדי חיי הלילה וענף התרבות, אנשים שלא הפגינו מימיהם וגילו עכשיו את חדוות המחאה. אלה הם האנשים שיכולים לקחת את המחאה הזאת קדימה. אלה האנרגיות שהתגעגענו אליהן. ליס"מניקים עם הכפפות המגולוונות שמחפשים איך ליישם את מה שלמדו בשטחים על אזרחי ישראל התגעגנו קצת פחות, אבל גם הם לא יצליחו לעצור את מי שאין להם יותר מה להפסיד.
5. התקשורת עשתה את חלקה בהפגנה אתמול. כלומר, את מה שהתקשורת הישראלית תמיד עושה מאז סורסה והושחתה בבלפור. ראינו את ניסיונות הצמצום וההקטנה, את הניסיונות להפרד ומשול בין המוחים השונים, את הטענות ל"אלימות ואנרכיה". כל התרגילים מהספר הישן של דיכוי מחאה באמצעות מדיה. זה לא יעבוד הפעם. התקשורת איבדה את אמון הציבור. את מה שאסף אמדורסקי עשה בדקה וחצי ל"חדשות 13" עשו אחר כך אזרחים לאורך הערב כשהתבקשו לתת סינק למצלמות. כולם כבר יודעים: התקשורת לא יכולה לתמוך בצד המוחה. היא שייכת לצד שנגדו מוחים.
6. זה צריך להיות מאוד ברור: השלטון והעיתון יעשו הכל כדי להשתיק את המחאה הזאת לפני שתתלקח. נתניהו מזיע כפי שלא הזיע מאז התקלקל המזגן בווילה בקיסריה. עמית סגל כבר נשלח הבוקר אל החזית יחד עם מגוון של ריקלינים כדי לצווח נגד המפגינים ולנסות לערער את הלגיטימציה שלהם. שימשיכו. בשלב זה הם רק מוסיפים שמן למדורה. את האש הזאת אי אפשר יהיה לכבות כל כך בקלות. אפילו הנאומים העמומים על הבמה לא הצליחו. זה כן פוליטי. זה הכי פוליטי. לא היה פוליטי יותר מזה. ומי שמנסה להתעלם מכך או לטעון אחרת מצית במו ידיו את השריפה. האש כבר כאן.