בהופעה בלאס וגאס, ג'יימס הטפילד תקף ״בדרנים״ שמנסים להשפיע על הקהל ב"בולשיט" שלהם והכריז שהאג'נדה היחידה של מטאליקה היא אהבה ומוזיקה כבדה. הוא לא נקב בשמות, אבל העיתוי, אחרי סערת אד שירן ומקלמור סביב תמיכתו של האחרון בפלסטינים, הפך את המסר להצהרה גדולה הרבה יותר
"הדעה שלאמנות לא צריך להיות שום קשר לפוליטיקה היא בעצמה עמדה פוליטית", כתב ג'ורג' אורוול ב-1946. שמונים שנה לאחר מכן, ג'יימס הטפילד, סולן להקת מטאליקה, החליט לעצור הופעה בלאס וגאס כדי להסביר לקהל שלו למה אסור לאמנים לעצור הופעות כדי להסביר לקהל שלהם מה הם חושבים. האירוניה, כנראה, לא הייתה חלק מהסטליסט.
>>שחררו אותי: מה אכפת לי מה מאקלמור חושב על פלסטין?
"אלא אם אתם גרים בלאס וגאס, עברתם דרך ארוכה כדי לבלות קצת זמן עם מטאליקה", אמר לקהל. "אנחנו אסירי תודה על הנסיעות שלכם, הכסף שהוצאתם, הזמן שהקדשתם. תודה שבאתם לחגוג איתנו". ואז הגיעה העקיצה: "אני פשוט חייב לומר שמטאליקה לא נמצאת כאן, כמו כל מיני 'בדרנים׳ אחרים, כדי להשפיע עליכם עם הבולשיט שלהם, אוקיי? בלי בולשיט. אנחנו כאן כדי לשכוח מכל החרא שקורה בחוץ, אוקיי? האג'נדה של מטאליקה היא אהבה, אנרגיה ומוזיקה כבדה, בייבי!".
Thank you !!! pic.twitter.com/p6TALGND0I
— Karli Bonne’ ???????? (@KarluskaP) October 12, 2026
הטפילד לא הזכיר שמות, אבל קשה לנתק את ההתבטאות מהוויכוח שמסעיר בשבועות האחרונים את תעשיית המוזיקה האמריקאית. בחודש שעבר הוסר הראפר מקלמור מסיבוב ההופעות של אד שירן, לאחר שניצל את הופעות החימום שלו בניו ג'רזי כדי לקרוא לשחרור פלסטין ולבקר את ישראל על המלחמה בעזה. בעקבות מחאה של ארגונים פרו-ישראליים, והתנגדות מצד בעלי אצטדיונים, הודיעה חברת ההפקה שמקלמור לא ימשיך בסיבוב. שירן טען שההחלטה לא הייתה שלו, והסביר שהוא מעדיף שהופעותיו יהיו מרחב של אחדות ובריחה מהמציאות. בתגובה פרשו מהסיבוב כמה מאמני החימום ונגני הליווי שלו, בהם פיניאס.
הגישה של הטפילד אינה חדשה. כבר ב-2017, כשנשאל בריאיון על דונלד טראמפ, אמר שהוא מעדיף לשמור את דעתו לעצמו. "אני שונא פוליטיקה, אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה", הסביר אז. לדבריו, פוליטיקה מפרידה בין אנשים, בעוד שמוזיקה מחברת ביניהם. אלא שמטאליקה עצמה מעולם לא הייתה מנותקת לחלוטין מאמירות פוליטיות: "One" הוא שיר אנטי-מלחמתי מובהק, ו-"The Shortest Straw" עוסק, בין השאר, במקרתיזם ובדיכוי חופש הביטוי של אמנים. הטפילד עצמו תיאר בעבר את שניהם במונחים האלה. כמובן, יש הבדל בין כתיבת שיר מחאה לבין נאום פוליטי באמצע הופעה, וזכותו של הטפילד להעדיף את הראשון על פני השני.
אם פתחנו בציטוט אז אולי נסיים גם עם ציטוט אחר. בטקסט בשם "האנאלפבית הפוליטי", שמיוחס לעיתים לברטולט ברכט, נכתב שהאדם הגרוע ביותר הוא זה שמתגאה בכך שהוא שונא פוליטיקה, בלי להבין שמבורותו הפוליטית נולדים "הזונה, הילד הנטוש והפוליטיקאי המושחת". הטפילד כמובן רשאי להציע למעריצי מטאליקה כמה שעות של בריחה מהמציאות. זו לגמרי אחת המתנות הגדולות שמוזיקה יכולה להעניק לנו. אבל יש הבדל בין הרצון לברוח מהמציאות לבין הדרישה מאמנים אחרים לשתוק לגביה. אחרי הכול, גם "בלי פוליטיקה" זו אג'נדה. רק עם יותר דיסטורשן.