הגן הנעלם: מאחורי הקלעים של מבצע העברת גני הילדים בתל אביב

"אני אוהבת להיות כאן. זה כיף. הכי אני אוהבת שאמא באה לאסוף אותי מאוחר כי אני אוהבת להישאר בגן הרבה", אומרת רובי, ילדונת דעתנית בת רבע לשש. לגן הקבוע היא לא מתגעגעת כלל מסיבה מפתיעה – "פה יש טושים מחיקים שאין בגן הרגיל".

מנהלת אשכול גנים מלצ'ט, שרון הרשקוביץ, מביטה ברובי בגאווה. בכל זאת לא בכל יום ילד שמח שאמא מגיעה מאוחר, על אחת כמה וכמה בתקופת מלחמה. ביוזמת העירייה הועבר אשכול הגנים שהרשקוביץ עומדת בראשו בשלמותו לבית הספר הנרייטה סולד, יחד עם אשכול טשרניחובסקי ומספר גנים פרטים. המדינה עוטפת את העוטף, אך מישהו צריך לדאוג לילדי הגנים הלא ממוגנים.

בתל אביב פועלים 575 גנים עירוניים. בתחילת המלחמה לכ-125 מהם לא היה מרחב מוגן תקני. בים רביעי הודיעה העירייה על הקצאת כ-50 מיליון ש"ח לבניית מרחבים מוגנים בגנים שבהם אין מרחב מוגן, כאשר העבודות יחלו בחודש הקרוב וצפויות להסתיים בזריזות בפברואר 2024. בינתיים מתארחים גנים אלה בבית אריאלה, מוזיאון תל אביב ומבני ציבור נוספים שהוכשרו לשם כך.

כל בוקר נפתח בתרגול הליכה למרחב המוגן (צילום ניצן גרובשטיין, דוברות עיריית תל אביב יפו)

בית הספר הנרייטה סולד זוכה בכבוד לארח כ-600 ילדים. כבית ספר צומח שזה עתה נפתח לומדת בו כיתה אחת בלבד. "היו מעט ימי לימודים מתחילת השנה והתכנון היה להיכנס לשגרה", משחזר המנהל דני יבורסקי. "כבר היו המון תוכניות. כדי להיזכר במופרכות שלהן אני לפעמים מסתכל על המייל ששלחתי להורים בשישה באוקטובר, שהתעסק באישורים ליציאה לגינה הקהילתית".

ההחלטה להעביר את הגנים למבנה ממוגן התקבלה שבוע לאחר פרוץ המלחמה. עד אז התארחו ילדי הגנים הבלתי ממוגנים בגנים בעלי ממ"ד במשמרות, אך כשהתברר שמדובר במצב מתמשך עלה צורך בפיתרון קבוע. הלימודים הופסקו למשך יומיים לטובת התארגנות ואז הועברו הגנים על ציודם, גננותיהם וסייעותיהם אל בית הספר.

כדי לשמור על קהילתיות ואורגניות הוקצתה לאשכול מלצ'ט קומה שלמה. הרשקוביץ מברכת על כך וזוקפת את הקרדיט לעירייה. "יכלו בקלות לפזר אותנו בתל אביב אך הרכזות עשו הכול כדי למצוא מקום שנהיה כולנו יחד. המשמעות היא שהקהילה נשמרת וכך גם הרצף החינוכי. המורות נודדות בין הגנים והכל מתנהל במקום אחד". היא מספרת שבהינתן מרחב מוגן הצוות רגוע יותר, ושהמעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע מקל על איתור גננות מחליפות. טרם המעבר נשלחו להורים סרטונים המראים את הכניסה לאשכול החדש, מיקום המרחב המוגן והכיתה, וכשהגיע הרגע והשער נפתח הילדים, כדרכם של ילדים, הפתיעו. "הם היו כל כך צמאים לחזור ובאו לגן בריצה. לילדים שינוי הוא דבר כיפי, משהו חדש ומיוחד. זו חוויה מרגשת שיש כל כך הרבה כיתות וילדים חדשים ואנחנו ממנפים זאת".

צוותים מטעם העירייה הכשירו את המבנה לקליטת הילדים (צילום גיא יחיאלי)

כל יום לימודים נפתח בתרגולת הליכה לממ"ד. הגנים וכיתת בית הספר חולקים את הפעילויות: כשמגיעה הצגה לגנים, ילדי בית הספר מצטרפים וכשהנס קפה (האדום מפעם. למורים ולגננות מגיע משהו טוב יותר) נגמר, אפשר לבקש מהשכנים בקומה מתחת. כמובן שלא הכול אידיאלי. המגרש אינו גדול מספיק כדי לאכלס את כל הילדים וקורה שהגדולים חוטפים ומחטיפים לקטנים, אבל אלו רק איים קטנים של התנהגות ילדית נורמלית במציאות לא נורמלית. כקו מנחה, את המלחמה משתדלים להשאיר מחוץ לשער. "אנחנו לא מדברים בכלל על המצב. כל בית מאפשר משהו אחר. יש הורים שחושבים שהילד צריך לדעת הכל. אחרים אומרים 'ממש לא' וחוששים שהילדים ייחשפו לדברים שהם לא אמורים לדעת, ובצדק".