גיבור נעוריה של אפרת מישורי: רוקי

ערב, פנים בית, חדר אפלולי בפרבר אמריקאי. גבר שרירי, שרמנטי, כבן 20, מתקדם לעבר צעירה ממושקפת כבת 18 שלראשה כובע גרב. היא עושה צעד לאחור והוא צעד לפנים. הוא אוחז בשתי ידיו במתח שמותקן על משקוף הדלת, בתי השחי שלו נגלים מבעד לגופייה לבנה צמודה לטורסו מושלם.

היא מהססת, הוא אומר כמה מילים שנשמעות כמו נהמות של חיית פרא. הוא איש של גוף, מחוספס, לא רהוט במיוחד, אבל האופן שבו הוא מסיר את משקפיה מבטא עדינות. הוא רוכן לעברה ונושק לאוזנה. היא נעתרת אט אט והם מוצאים את עצמם מתנשקים בלהט על רצפת החדר.

לכתוב על גיבור נעוריי בתקופת נעוריי השניים זה כמעט בגדר פדיחה. רמז: זה לא היה דקארט. נפגשנו באולם חשוך. הייתי בכיתה ח' והוא היה בן 20 ומשהו. לו הייתה אהובה ואני באתי עם החבר הראשון שלי. הבטתי בו מקצה האולם, ואף שלא השיב מבט, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. עוד באותו לילה כתבתי לחבר שלי מכתב פרידה והטמנתי אותו בספר ערבית למתחילים שהשאיר אצלי כשלמדנו למבחן. במכתב כתבתי שלא נוכל להיות חברים והתוודיתי על אהבתי לרוקי.

רוקי 1 היה ראשון ואחרון. לרוקי 2 הגעתי פחות תמימה, וליתר דיוק: מפוכחת יותר. על עובדת קיומם של רוקי 3, ואולי 4, נודע לי עם כתיבת שורות אלה תוך כדי חיפוש בגוגל. את סילבסטר סטלונה עצמו לא טרחתי לפגוש בשאר סרטיו, גם לא מיהרתי למערות בית גוברין כשפקד את ארצנו הקטנטונת לצורך צילומי "רמבו".

אני לא זוכרת מתי בדיוק נטשתי אותו לאנחות, אולי כשנודע לי שכל מסת השריר המפוארת הזאת פרושה על פני 1.60 מ'. את הסוד גילה לי זכר מקומי מאותו מודל, נער פרוורים ואלוף אולימפי, שעד מהרה תפס את מקומו.

נכון, היו לו פני צלקת ואף עקום, הוא לא היה טיפוס ורבלי במיוחד, ואפילו בא משכונת מצוקה. אבל בעזרת כוח רצון, נחישות, התמדה וכישרון פנומנלי, הצליח לחלץ את עצמו מאשפתות ולטפס כל הדרך עד להפי אנד האמריקאי. מה לעשות, פורמטתי בגיל 14 ומשם לא הרחקתי לכת. בדיעבד, מר רוקי בלבואה תפוח השרירים בהחלט היה גיבור נעורים, שכיוון את כל הבחירות העגומות שלי בגברים. קאט.

אפרת מישורי (50) היא משוררת