איך ההומור הרוסי נראה בעברית? מאויר, חמוד ולא ממש ברור

אין דבר שרוסים אוהבים יותר מאשר חרוזים ונונסנס. בעצם, יש: הם גם ממש קרועים על ציטוטים ועל דימויים ציוריים. לפניכם ניסיון נואש לתרגם את ההומור הרוסי לעברית ולהסביר ממה הם כל כך מרוצים כשהם מדברים על מחטים וסבונים

נחשו את הביטוי. איור: אולה גופשטיין.
נחשו את הביטוי. איור: אולה גופשטיין.
18 בפברואר 2016

איורים אולה גופשטיין

בהתחלה היו אומרים ברוסית "מִנְיאט שִילוֹ נא שְוואיקוֹ" (менять шило на швайку – להחליף את המחט במרצע). כלומר, להחליף דבר בדבר דומה לו – מין גרסה דרמטית פחות ל"מן הפח אל הפחת" – לא נגרם נזק, אבל בטח שלא הופקה תועלת. במרוצת השנים הביטוי התגלגל איכשהו ל"מניאט שילו נא מילוֹ" (менять шило на мыло – להחליף את המחט בסבון). אל תחפשו משמעות, כי אין. לכל הדעות מדובר במקרה של סחר חליפין הוגן. אחד זקוק למחט ולשני בדיוק נגמר הסבון.

[tmwdfpad]

כי יותר משהשפה הרוסית אוהבת משמעות, היא אוהבת חרוזים. בחלק מהמקרים החרוזים השמחים, הכמעט ילדותיים, כמו "יולקי־פאלקי" (ёлки-палки – אשוחים ומקלות) המפורסם, שאף תפס קצת בארץ, הם בסך הכל יופמיזמים מעודנים לקללות (כמו "frigging" באנגלית). במקרים אחרים הם תגובות נונסנסיות, מקניטות. יכול להיות קשה מאוד לנהל שיחה ברוסית, כשכל הרהור פשוט שמתחיל ב"אילו" גורר אחריו "אילו ואם, בפה היו צומחות פטריות" (המהדרין ישלימו את החרוז "אז הפה היה לא פה, אלא היה גינת ירקות"), רק כי "אילו" זה "יֶסְלי" (если) ואותו אפשר להמשיך ל"אילו ואם" (יסלי בְּ דָא קאבִּי – если б да кабы), שבתורו מתחרז היטב עם "פטריות" ("грибы" – גריבי).

זה הכל. זו סיבה ראויה להציק לדורות על גבי דורות של ילדים רוסים שבסך הכל ניסו להפליג לרגע בדמיון. החלומות שלהם הם כאין ואפס לעומת הזכות המולדת של הסובבים אותם לחרוז להנאתם. כפי שהיפנים מזוהים עם מילים שמתארות תחושות חמקמקות והגרמנים עם מילים באורך מלחמת העולם השנייה שמתארות רגעים ספציפיים להחריד, כך הרוסים מזוהים עם פתגמים ציוריים, ציוריים מדי: "ברגליים אין אמת" ("שב בבקשה"); "הזאב מטמבוב חבר שלך" ("אני לא חבר שלך". איזה זאב ומה הקשר לעיר טמבוב, השוכנת כ־500 ק"מ מדרום למוסקבה? מי יודע); או "האהבה רעה, תתאהב בתיש" ("האהבה עיוורת". מובן ש"רעה" ו"תיש" מתחרזים ברוסית).

הרוסים אוהבים לכנות את שפתם "הגדולה והעוצמתית" (великий могучий – "וְלִיקִי, מוֹגוּצִ'י"), בעקבות ציטוט משיר מלא פתוס של הסופר בן המאה ה־19 איוון טורגנייב (אם יש משהו שרוסים אוהבים יותר מחרוזים ודימויים, הרי זה ציטוטים). אפשר להניח כי מיעוט המצטטים פועלים מתוך הערצה כנה, קבוצה גדולה יותר יורקת חזרה בעוקצנות את מה שהכריחו אותה ללעוס בשנותיה העגומות בחינוך הסובייטי, אבל הרוב פשוט נדבקו במחלת הצטטת האובססיבית. השפה הגדולה והעוצמתית היא למעשה כותל גדול שבחריצים בין אבניו יש אינספור פתקים – חלקם עם ציטוטים מגדולי הספרות, אחרים עם קשקושי ילדים. רוסים לא מדברים, רוסים משחקים עם הרוסית.

ברוסית יש ציטוט שאומר

"אם יש משהו שרוסים אוהבים יותר מחרוזים ודימויים, הרי זה ציטוטים" (מתוך: הכתבה הזאת)

Мне за державу обидно

(מנה זה דרז'אוו אובידנו) – "רחמיי נכמרים על המולדת".
הסבר: סרט הקאלט הסובייטי "שמש המדבר הלבנה" (1970)
שימוש: בכל פעם שקורה משהו עצוב למולדת. ביטוי שימושי מאוד.

А может тебе ещё дать ключ от квартиры, где деньги лежат?

(א מוז'ט טבייה ישייה דאט קלוץ' אוט קווארטירי, גדה דנגי לז'אט?) – "אולי גם לתת לך את המפתח לדירה, איפה שהמזומנים?"
הסבר: מהרומן הסאטירי "12 כיסאות" מאת איליה אילף ויבגני פטרוב (1927), אחד הספרים האהובים ביותר בתולדות ברית המועצות. הספר תורגם לעברית שלוש פעמים (בפעם האחרונה הוא ראה אור בהוצאת כרמל, ב־2007, בתרגומה של דינה מרקון) וגם זכה לכמה עיבודים קולנועיים – את אחד מהם אפילו ביים מל ברוקס.
שימוש: בכל פעם שמישהו מבקש בקשה מוגזמת, בעיקר כלכלית.

Вор должен сидеть в тюрьме!

(וור דולז'ן סידייט ו טורמה!) – "גנב צריך לשבת בכלא".
הסבר: מסדרת המתח "נקודת המפגש אינה ניתנת לשינוי".
שימוש: על פניו השימוש ברור, אבל היות שאת הציטוט מגיש בסדרה גלב ז'גלוב – הגרסה הרוסית להארי המזוהם – השימוש הנפוץ יותר הוא אירוני ומשמש דווקא לרמוז לנמען שהוא נוהג לפי מידת הדין המוגזם (כפי שהיה לבטח עושה ז'גלוב).

Александр Македонский герой, но зачем же стулья ломать?

(אלכסנדר מקדונסקי גרוי, נו זאצ'ם ז'ה סטוליה לומאט?) – "אלכסנדר מוקדון גיבור, אבל בשביל למה לשבור כיסאות?"
הסבר:
סצנה מתוך המחזה של ניקולאי גוגול "רביזור", שבו דיון היסטורי מתלהט עד כדי נזק לרכוש.
שימוש: בכל פעם שיש צורך להרגיע דיון (גם אם הטיעונים מוצדקים).