איך לעזאזל עובדת שיטת הבחירות האמריקאית? הסבר שכל ילד יבין

חשבו על בית ספר שכולל 50 כיתות וצריך לערוך בחירות לראש מועצת תלמידים. בבית הספר יש שתי קבוצות גדולות – פריקים וגיקים – וכל קבוצה מציעה מועמד מטעמה לתפקיד. לפעמים איזה תלמיד מוזר ינסה לזכות כמועמד עצמאי, אבל זה תמיד מביך ואף פעם לא מצליח. עד כה פשוט, אבל העניין מתחיל להסתבך ברגע שהבחירות עצמן מתחילות. במקום שכל תלמיד יצביע למועמד שהוא רוצה, כל כיתה מצביע בתוך מסגרת הכיתה ובוחרת נציגים (או אלקטורים) מטעם עצמה, גם הם פריקים או גיקים. אותם נציגים ייפגשו מאוחר יותר באודיטוריום ויצביעו לתפקיד ראש מועצת התלמידים. ההצבעה של הנציגים היא כמעט סמלית, מכיוון שכל נציג מצביע לקבוצה שלו (הנציגים הפריקים יבחרו במועמד הפריק וכו'). לפיכך אפשר לדעת מי ניצח הלכה למעשה כבר ברגע שנבחרו הנציגים.

המנצח לוקח הכל, ליטרלי. בחירות 2020 בארה"ב (צילום: שאטרסטוק)

בשיטה זו יש שתי בעיות מרכזיות: הראשונה נוגעת למספר הנציגים שיש לכל כיתה. הרי אם כיתה י"א6 מפוצצת ב־40 תלמידים ובכיתה י'3 יש רק 13 תלמידים – לא הגיוני ששתי הכיתות ישלחו מספר נציגים זהה לאודיטוריום. לעומת זאת, אם ייתנו להן מספר נציגים בדיוק לפי מספר התלמידים – זה ינטרל בפועל את כוחן של הכיתות החלשות ויתרום לחוסר איזון שבו כיתות בעלות מספר רב של תלמידים זוכות לתעדוף. לכן הוחלט כי כל כיתה תקבל שני נציגים ללא קשר לכמה תלמידים יש בכיתה, ואליהם יתווספו כמה נציגים נוספים בהתאם לגודל הכיתה. מעין איזון עקום שכזה.

הבעיה השנייה: בתוך הכיתות המנצח לוקח הכל. התלמידים מצביעים, והצד שזוכה ברוב הקולות מקבל את כל מקומות הנציגים לאותה הכיתה. כלומר, אם 51 אחוז מי"א6 הצביעו לפריקים, כל עשרת הנציגים שלהם יהיו פריקים. מצב זה עלול ליצור סיטואציה שבה רוב התלמידים בכל בית הספר יצביעו לפריקים, אבל ייבחר מועמד מהגיקים כיוון שהוא זכה ביותר כיתות שבהן היה קרב צמוד. בדיוק כך זכה בכהונה ראש מועצת התלמידים הנורא ג'ורג' וו' בוש. לעזאזל, איזה בית ספר משוגע.