#נמרוד_כוכב_עליון

קשה להמעיט בערך הפריצה המטאורית של נמרוד קמר בשמי העיתונות הבריטית. בזמן שהעיתונאי התל אביבי הממוצע מקושש משרות פרילנס ומתפעל על הדרך עמודי פייסבוק כדי לשלם את שכר הדירה ואת הקפה בנחמה וחצי, את העמוד של קמר בוויקיפדיה מעטרים המותגים העיתונאיים הנחשבים ביותר שלממלכה הבריטית יש להציע: מ"הגרדיאן" וה־BBC, ועד המגזין "VICE" ומגזין הרשת הנחשב דיילי דוט.

ההישג הגדול של קמר הוא הפינגר־האשטאג, סימון ידני של סולמית ההאשטאג תוך כדי שיחה. קמר לא האמין שמה שהתחיל ב־2012 בלונדון יתפוס תאוצה מטורפת כל כך ויגיע עד לתוכנית של ג'ימי פאלון ברשת NBC ולמיליוני צפיות ביוטיוב. אם תרצו, כאן טמונה ההוכחה שישראל הייתה פשוט קטנה למידותיו של קמר (וזה לא, כמו שטוענים מלעיזיו, שיש כאן מקום רק לצ'יקי אחד).

קמר מפנה לי זמן לשיחה מדירתו בהאקני שבמזרח לונדון, בזמן שהוא מתכונן לליין המסיבות שבבעלותו בבר אוסלו שבשכונת מגוריו. "זה פאסה לומר האשטג בלי לעשות האשטג. זה התחום הכי חם היום, להראות סושיאל מדיה בטלוויזיה", הוא מסביר לי.

ספר מתי ואיך נולד הפינגר־האשטאג‬?

"החדרתי את זה לראשונה בשבוע האופנה 2012 בלונדון. דרשתי מכולם לעשות את זה במקום לומר את זה. למעשה, זה דורש מאנשים להוריד את הטלפון ולהסתכל אחד לשני בעיניים, כי חובה להשתמש בשתי ידיים. ידעתי שזה יתפוס כי יש פער בין איך שאנחנו מתנהגים במדיה החברתית, לבין דיבור ותנועות ידיים. פער בין דברים שהם מחוץ למסך לבין הדבר עצמו".

רעיון מדהים. ואיך זה התגלגל משם?

"כתבתי על זה כתבה ל'Wired' ואז הואשמתי על ידי ה'ניו יורק אובזרבר' שאני המצאתי את הטרנד. פתאום ראיתי את קולבר עושה את זה באמצע אייטם ואז את ג'ימי פאלון פעמיים – פעם אחת עם טימברלייק ואז עם ג'ונה היל".

ניסית ליצור איתם קשר?

"פניתי בטוויטר. לא הייתה תגובה".

אתה שוקל לתבוע אותם?‬

"כן, פניתי לעורך דין. משרד מוביל ברובע הפקיסטני בלונדון מנסח תביעה כנגד NBC וקומדי סנטרל. פאלון פשוט מריץ על זה מערכונים שלמים, כל שבוע רק על זה, עם מיליוני צפיות. בלי התנועה שלי לא היה לו את זה. ניסו גם לעשות LOL עם הידיים והראש. O זה הראש ו־L בכל יד, אבל זה פחות מוצלח".

קמר הסכים לחשוף בפניי את מה שלדעתו יהיה הטרנד הבא: "יש לי גם עוד קטע, לשים את ההאשטאג אחרי המילה ככה שאי אפשר יהיה להקליק על המילה ואפשר להתרכז יותר בטקסט, nimrod#".

אם אתה לא רוצה שזה יהיה קליקבילי, אז למה בעצם להשתמש בהאשטאג?‬

"אנשים רוצים לתייג. זאת אובססיה לשים טאג לפני כל כותרת. כל תוכנית טלוויזיה מתחילה היום עם כתובית של ההאשטאג, אבל אף אחד לא באמת מקליק או בודק את הרשימה של מי שתייג, אז עדיף לומר את זה במקום לתייג ממש. ככה למעשה מביאים את המדיה החברתית לטלוויזיה, זאת הדרך היחידה".

אני מאושר!

אין ספק שהפינגר־האשטאג מעמיד את קמר במקום הראשון במצעד הישראלים שעשו את זה בעולם, הרבה לפני יוני בלוך, אינפקטד משרום, גיא גרבר והבעלים של סודהסטרים. טרנד נוסף שקמר מוביל בימים אלה הוא אובססיה לאישור על ידי טוויטר – הווריפיי, תו תקן של מנהלי הרשת החברתית שלפיו היוזר אכן שייך למשתמש ולא מדובר בפייק. ישראלית נוספת בעלת חשבון וריפיי היא בר רפאלי, עוד אחת שקמר עקף בסיבוב.

מתי הפכת כפייתי בנושא?‬

"מטרת חיי הייתה להיות וריפייד בטוויטר. הלכתי למשרד של טוויטר בלונדון והתחננתי חמש שעות בקבלה עד שהם הסכימו. מאז שאני וריפייד, כבר שנה, כולם מוכנים לדבר איתי אונליין. מארק רונסון עוקב אחריי. הוא הזמין אותי לבית כנסת ביום כיפור וסירב לקחת סלפי תוך כדי התפילה. כשהודיעו לי שאני וריפיי, בכיתי. זה היה היום המאושר בחיי".

זוכר איפה היית כשזה קרה?‬

"הייתי במועדון חברים שהסתננתי אליו במסגרת כתבה שעשיתי לאיבנינג סטנדארט, מדריך 'איך להסתנן למועדוני חברים' (התשובה: להיכנס ברוורס. ה"ר). ישבתי בסאונה וקראתי 'פייננשיאל טיימס' ואז הגיעה ההודעה מטוויטר ב־DM. כשהייתי במשרדים שלהם הם הבטיחו לי שזה יקרה, אבל לא האמנתי עד שזה באמת הגיע".

אפרופו הסתננות, יש דיבור שהתפלחת ליום ההולדת של ג'וליאן אסנג'.

"כן, אמרתי בכניסה שאני סלבוי ז'יזק".

את האובססיה לאישור על ידי טוויטר, קמר לקח איתו עד לשבוע האופנה בניו יורק, לסרט שעשה עבור הדיילי דוט. שם ראיין בין היתר, לצד פרז הילטון, את זושיה מאמט, שמגלמת את שושנה ב"בנות" של HBO: "זושיה לוהטת, דיברתי איתה כל הזמן בציטוטים של שוש".

"בגדול, מה שאני עושה בלונדון זה למחזר את כל הכתבות שלי מהמגזין 'פירמה' של 'גלובס'. אני כל פעם מציע לעשות כתבה שבה אני חי חודש על חשבון מתנות מיח"צנים כמו הכתבה הידועה של ארי ליבסקר בזמנו. הרעיונות של 'פירמה' בתקופה שצ'יקי ערך אותו, מתאימים בול לאנגליה".

בעצם מה שאתה עושה, קצת מזכיר את סשה ברון כהן של לפני 15 שנה, אבל לקחת את זה עד הסוף. כלומר לא רק קראשינג באירועים של אנשי יחסי ציבור, אלא גם ללכת אחר כך ולכתוב את זה במגזיני הרשת הכי נחשבים.

"הקונספט שלי זה לעשות דברים מצחיקים בפורמט רציני. כולם רוצים תוכנית קומית בערוץ 4 הבריטי. או להיות בפסטיבל סטנד־אפ בסקוטלנד, אני גיליתי שאם אני פונה לערוצים הרציניים שבהם אף אחד לא מנסה לעשות את זה, זה WIN WIN. כולם רוצים להיות כמו VICE, אז אני מביא להם את הגישה של VICE".

הבן הצרפתי של ג'ק ניקולסון

איך בעצם התחיל הכל? קמר נחת בממלכה הבריטית בשנת 2011, בתקופה שבה עבד בקשת כמנהל עמוד הפייסבוק של מחלקת יחסי הציבור ומנהל רשתות חברתיות בערוץ ביפ ז"ל: "לא הייתה לי עבודה בלונדון, אבל היה לי דרכון רומני. לא סיפרתי בקשת שעזבתי את תל אביב ובכל תחילת חודש חזרתי לארץ בטיסה זולה כדי להראות נוכחות. לא הייתי חייב להיות שם כל יום, אז הם חשבו שאני מגיע פחות". היחסים בשלט רחוק עם קשת נמשכו חמישה חודשים. קמר, שרצה להתקבל לעבודה במגזין הנחשב "VICE", הציק וכמו תמיד גם הצליח: "הסרט הראשון שעשיתי היה בפברואר 2012, על אנפולואינג. אחר כך עשיתי סרטון ששודר בערוץ 4 על נפוטיזם, התחזיתי לבן של ג׳ק ניקולסון כדי לחדור לאירועים ולאמץ חברים חדשים. קיבלתי הנחה על אאודי".

קשה לקלוט את הגאונות של קמר. החזות המוזרה שלו והמבטא המשונה עלולים להטעות במבט ראשון, אבל זה לא עוצר אותו. להפך. בימים אלה הוא מצלם לאתר ה"גרדיאן" סדרת סרטים בשם

"#thinkfluencer", שעוסקת בתופעות של מדיה חברתית (הוא צילם סרט על תופעת הסלפי עוד לפני שהמילה נבחרה למילת השנה על ידי מילון אוקספורד), ועובד גם עבור ה־BBC. מעסיקים מעונבים למדי. "הם באמת חושבים שאני מייצג את מזרח לונדון", הוא מסביר.

הם גם רואים בך מייצג של ישראל?‬

"לא ממש".

הנקודה הזאת עולה בכלל כשאתה מצלם כתבות או כשאתה יושב עם הבוסים שלך בכלי תקשורת האלה?‬

"זה לא עלה אף פעם. לכולם פה יש מבטא מוזר מכל מיני אזורים בלונדון. אז לא שואלים. חושבים שאני צרפתי לפעמים. יש גם מה שנקרא שוויון הזדמנויות, אסור לשאול רשמית מאיפה אתה".

ובנסיבות חברתיות זה עולה?

"אני תמיד אומר לאנשים לנחש, אבל אני לא עונה. בוויקיפדיה שלי מצוין שאני מישראל, אבל כולם חושבים שהוויקי שלי מזוייף. כתוב שם שאני מדריך סודוקו וזה נשמע מופרך מדי".

וזו למעשה הסתירה העמוקה ביותר באישיותו של קמר. בעוד שהשאיפה הגדולה שלו בחיים הייתה לקבל הכרה בזהות שלו מטוויטר, בחייו האישיים הוא שומר על עמימות מסוימת. גם הדרך שבה הגיע לעבודתו ב"גרדיאן" לא הייתה ממש באמצעות שליחת קורות חיים: "עשיתי TED TALK מזויף", הוא מספר. "החלום השני שלי, בנוסף ללהיות מאושר על ידי טוויטר, היה להעביר הרצאה בטד, אז זייפתי טד. ה'גרדיאן' התקשרו בעקבות הזיוף".

מעיין היצירתיות של קמר לא מתייבש, להפך: באתר THE KERNEL הוא מתחזק את מדורו האהוב אנפולואו פריידי, ששם הוא ממליץ מדי יום שישי על חמישה סלבס שמומלץ להפסיק לעקוב אחריהם: "אני מציק ככה להמון סלבס ואז אנחנו נהיים חברים. אוליביה וויילד השחקנית ("האוס" ה.ר) ענתה לי למשל. כולם רוצים לדעת למה אני מאנפל". מהמדור הזה נולד הרעיון לפרויקט נוסף של קמר, אולי אחד המפורסמים שבהם: "אחרי האנפולואינג, עלה הרעיון של אדם שמציק לסלבס ואנשי עסקים על שינויים שהוא עשה להם בוויקי ודורש כסף כדי לתקן את הנזק שהוא עשה. גיקי מאפיה. ויקי פרוטקשן. ואז עשיתײ סרטון בשם פיקסינג סלבס ויקיפדיה בדונט פאניק עם קניה ווסט שפגשתי בשבוע האופנה בפריז".

סדר היום של קמר, כיאה לטרנד סטאר, מורכב ברובו מפיצ'ינג של רעיונות: "אני כל הזמן זורק רעיונות לאנשים ב־BBC או ב'גרדיאן', אני גם מגיע הרבה למשרדים ועושה את זה על המקום. אמש הצעתי רעיון לסרט טלוויזיה שבו וואן דיירקשן מתים בתאונת מטוס והמעריצות משתגעות. שנים אני דוחף רעיון גלובלי, מתיחה שבה קבוצת פקיסטנים טוענים שמצאו את הגופה של בן לאדן על החוף ומנסים למכור אותה באיביי. מתיחה על עיתונאים. רוב היום שלי הולך על שמוזינג. אני עסוק בפיצ'ינג גם בלילה, במסיבות. אני ניגש כל הזמן, במועדוני חברים, במסיבות, בארוחות ערב. כרטיס הביקור שלי מכיל רק את השם המלא שלי, בלי אימייל ובלי טוויטר".

כשביקשתי לדעת על החוג החברתי שלו, קמר הסכים להסגיר חברות קרובה עם פיצ'ס גלדוף, שעמה הוא נמצא גם ביחסי וואטסאפ. הוא מספר גם על יחסים חמים עם לילי אלן,ומכנה אותה "מעריצה", יחסים שהחלו אחרי שאינפל אותה בטוויטר. הקראש על אלכסה צ'אנג לצערו לא התממש וקמר הפך לחבר טוב של חבריה, לאחר ימים ארוכים שבילה בבית הקפה שמול ביתה.

האופן שבו אתה ניגש לסלבס עלול קצת להביך את האדם הסביר, קיבלת החלטה שאתה מנטרל את השריר של הבושה?

"השריר של הבושה לא קיים אצלי, הוא אף פעם לא היה קיים, גם לא כשעבדתי בקשת. ככה אני. אני גם תמיד טועה בין אנשים, פונה למישהו בהנחה שהוא מישהו אחד ובסוף זו טעות".

מה התוכניות שלך לעתיד?

"אשמח לקבל תוכנית שלמה איפשהו. אני גם מציע לשירות המוניות אובר טקסי מגזין בעריכתי שיהיה מופץ בכל המוניות".

בשלב זה, קמר לא רואה מצב שבו הוא חוזר לישראל. האמת, אפשר להבין אותו. בכל זאת, לפני סיום, הייתי חייבת להקשות עליו.

אם תקבל תוכנית באחת הזכייניות, לא תחזור לישראל?

קמר חד משמעי: "אם זה יקרה, אחזור לשבועיים שבהם אקליט תוכניות מראש באופן מרוכז ואז אחזור ללונדון. זה המקום היחיד שאני יכול לעבוד בו. אני יכול לטוס מכאן בזול לפסטיבל קאן או ונציה. ואני גם מבין ממש בפוליטיקה המקומית, אובסס על ה'דיילי מייל'".