אמני "צבע טרי" מספרים על המוזה שלהם

ביקשנו ממעצבים שיציגו בעיצוב טרי 2014 לשתף אותנו במקורות ההשראה העומדים בבסיס עבודותיהם

יסמין וינוגרד
יסמין וינוגרד

אריאל צוקרמן וערן שמשוביץ

מקורות השראה

"מקור ההשראה לפרויקט street capture הוא הסמטאות הקטנות באזור הנגרים של פלורנטין, השילוב בין הנגריות של פעם עם אמנות הרחוב העכשווית. יש כיום תנועה שמחיה את הרחובות הישנים – מעצבים ואמנים צעירים שפותחים סטודיו בסמטאות הקטנות בשכנות לאותם פועלים מבוגרים. חיי הלילה תוססים מאוד באזורים הללו ואמנות הרחוב תוססת יחד איתם".

[tmwdfpad]

העבודה שלנו ביריד

"בעירייה יש תוכניות להרוס את כל מתחם הנגרים. הרצון לשלב את העולם ההולך ונעלם עם סגנון היצירה הנוכחי והמהיר ולהנציח אותו בזמן הוא שהוביל לפרויקט. תלינו משטחי עץ ברחובות, והם שימשו קנבס נקי לאמני הגרפיטי. לא אמרנו כלום לאף אחד, נתנו לזה לקרות באופן טבעי. היה מעניין לראות את התפתחות הגרפיטי על המשטחים. זה לא נוצר בלילה אחד – בבקרים הגענו לראות את משטחי העץ התלויים, לפעמים המשטח נשאר נקי, לפעמים רק כמה קווים או אותיות, וכך שכבה אחר שכבה נוצרת העבודה "הגמורה", אשר גם היא, אם תישאר עוד זמן, תתכסה בשכבה של אמן אחר. את הלוחות הורדנו כאשר התחברנו אל העבודה, הנצחנו את היצירה כמו בקפסולת זמן, ונתנו לה את הפירוש שלנו, מדו ממד לתלת ממד, מציור גרפיטי לרהיט שימושי, מהרחוב לבית. המוצרים בסדרה נקראים על שם הרחובות שבהם היו תלויים משטחי העץ".

צילום: יולי גורודינסקי
צילום: יולי גורודינסקי

העבודה הראשונה

אריאל: "שולחן missing cube שהצגתי כשהייתי בשנה השלישית בשנקר ב־2003. השולחן הוצג בתערוכת ריהוטים באותה שנה".

ערן: "Table Tris הוא פרויקט שנה ב' בלימודים, ובו נתבקשנו להכין מוצר המיוצר כולו בטכנולוגיה אחת. התוצאה הייתה שולחן עשוי כולו מתריסים אשר שילב את אהבתי לריהוט ולהבנה תעשייתית".

סטודיו קאהן – בועז ומיי קאהן

מקורות השראה

"שתי הבנות שלנו, בנות כמעט 4 ו־2.5, שתיהן עוד לא בגיל שבו יש מטרות ברורות. הכל בגדר חקירה, משחק, חופש, בחירות אקראיות או לא אקראיות המייצרות תוצרים בלתי נשלטים, והדבר היחיד שגרם להן להיות מה שהן הוא הגורל. חופש ושחרור מוחלט ביצירה. בכל פעם שאנחנו מתכננים חפצים חדשים לפרויקט שנציג בעיצוב טרי, כל הסטודיו שלנו הופך ללוח השראה. הוא מתמלא בתבניות, בניסיונות, בצעצועים, בצבעים. וזה מפני שאנחנו עובדים מתוך החומר עצמו".

העבודה שלנו ביריד

"בעיצוב טרי נציג את קולקציית 'Goltz', קולקציית המשך לסדרת 'הרצל' שהצגנו בשנה שעברה. בשתיהן נעשה שימוש בפרגמנטים, חלקים מצעצועי פלסטיק זולים שנוצקו בחומר הקרמי וקיבלו חזות מחודשת. התוצרים הם בני כלאייים בעלי אזכורים של מסורות שונות, של חפצי קרמיקה סיניים עתיקים, של תרבות הייצור ההמוני ושל חפצי פורצלן אירופיים מתקופות שונות. כולם שומרים על הומור וקריצה בגימור גבוה ומבריק. בקולקציה החדשה השתמשנו גם באלמנטים המשמשים קישוטי חג שאספנו בברלין".

סטודיו קאהן
סטודיו קאהן

מתי ידעתם שתהיו מעצבים

בועז: "אחרי חמש שנים שעבדתי כפיזיקאי בחברת היי־טק, הרגשתי שהדרך הזו נגמרה בשבילי והלכתי להכוונה מקצועית אצל גברת קלופפר, שהייתה מכרה של סבתא גרט. היא הייתה בת 94. אחרי שקראה לי בכף היד היא אמרה שאהיה טוב בסידור הבית, ומשהו שקשור בחפצים, ויעצה לי ללמוד עיצוב פנים או עיצוב תעשייתי. היא ידעה בדיוק מה לומדים בכל מוסד בארץ. כחצי שנה לאחר הפגישה עזבתי את העבודה ונרשמתי ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל, בגיל 30".

מיי: "בשנת 2003, כשהייתי בת 18, נחשפתי בעת ביקור אצל חברים מהשכונה לחפץ המדהים ביותר שאי פעם ראיתי. העיניים שלי וגם הפה נפערו לרווחה ולא יכולתי לנשום כמה שניות. ביקשתי לגעת בו. קצת רעדתי, אני לא מגזימה, זה היה מושלם. סובבתי את הכפתור עם האצבע ובאותו רגע ידעתי שבזה אני אעסוק, בעיצוב של מוצרים. זה היה האייפוד הראשון שהגיע לארץ".

העבודה הראשונה

"המלחייה־פלפלייה הנשברת. מוצר שבו השבירה היא אקט יוצר. המלחייה גם עוסקת בזוגיות (אולי שלנו) ומאזכרת את הייצור המיתולוגי הראשון שנברא – זכר ונקבה גם יחד. רק לאחר ההפרדה שלו לשניים, נולדו הגבר הראשון והאישה הראשונה".

סטודיו קאהן

בן ברוידא

מקורות השראה

"ספרי הסקיצות שלי. בתהליך העיצוב אני עושה סקיצות רבות, כך שבמשך השנים אגרתי מספר לא קטן של ספרים מלאים רעיונות וכיוונים שיכולים להפוך למוצרים. כשאני מחפש השראה, אני חוזר לספרי סקיצות ישנים שלי, ולעתים סקיצה ישנה נותנת לי רעיון שמלכתחילה לא כיוונתי אליו כשיצרתי אותה בעבר".

העבודה שלי ביריד

"סדרת שעוני אורלוגין עשויים מעץ בעבודת יד. השעונים מורכבים מחלקים רבים ומפרטים קטנים. כל שעון נבנה ומודבק עם הרבה יחס אישי".

בן ברוידא
בן ברוידא

הרגע שבו הבנתי שאהיה מעצב

"כל החיים בכלל רציתי וכיוונתי להיות שחקן. רק בשנה השלישית ללימודים תפס אותי המקצוע והתאהבתי בו באמת. זה קרה ברגע שהבנתי שאת יכולות המשחק שלי אני יכול להעביר למוצרים שאני מעצב – לגרום להם להיות דמויות שיספרו סיפור, כאילו הם בעצמם שחקנים".

יסמין וינוגרד

מקורות השראה

"הצורות האורגניות והתהליכים הטבעיים של שינויים בצורה ובחומר שקורים באופן ספונטני בטבע ובכלל – הם שמלווים אותי בכל העשייה שלי. לוח ההשראה שלי כולל את האובייקט עצמו, החומרים האופייניים לו והמשמעות המטפורית של האובייקט".

העבודה שלי ביריד

"'צורפים אגדות' – תכשיטים בהשראת 'המטאטא של המכשפה'".

יסמין וינוגרד
יסמין וינוגרד

עבודת העיצוב הראשונה

"עבודת העיצוב הראשונה שלי בתחום הצורפות הייתה לביאנלה לצורפות במוזיאון הארץ בנושא 'זהב שחוט' ובה יצרתי 'תכשיטי כוח לגברים'".

הכי אוהבת במקצוע

"את תהליך היצירה, המשלב את החשיבה האנליטית עם עולם הרגש, את התכנון המוקדם עם השחרור של הספונטניות במגע ובשיח עם החומר".

מרתה ריגר

מקורות השראה

"מקור ההשראה המרכזי שלי הוא העבודה עצמה – רעיון אחד מוביל לרעיון אחר תוך כדי היצירה עצמה. כל נושא לוח ההשראה זר לעבודה שלי. כשצומח לי רעיון בראש, אני מוכרחה לתרגם אותו ישר לחמר. כל ניסיון לרשום אותו, לשרטט אותו או לשמור עליו באיזושהי דרך מרחיק אותי מהיצירה בחומר".

העבודה שלי ביריד

"'כחול לבן Made in China' – פרויקט שיצרתי בסין. לפני שלוש שנים יצאתי למסע ל־Jingdezhen במחוז ג'יאנשי בסין, בירתה של תעשיית הפורצלן בעולם. ב־JDZ מיוצרים כלי פורצלן כבר יותר מ־1,000 שנים, והיא זכתה לתהילה, בין השאר, בזכות הייצור הבלעדי של כלי פורצלן לקיסרי סין. במסגרת הפרויקט השתמשתי בכלי הייצור ההמוני ונתתי פרשנות ספציפית לכל כלי ויצירה. בתהליך מתועש, במפעל רועש ומלוכלך, בקיץ הלוהט של JDZ (04 מעלות), בחברת פועלים סינים קשי יום, עצרתי לרגע את תהליך הייצור ההמוני, כדי להוציא מפס הייצור פריטים. כתוצאה מכך כל אחד מהם יוצר כאחד ויחיד".

מרתה ריגר
מרתה ריגר

מתי ידעת שתהיי מעצבת

"איני מחשיבה את עצמי מעצבת, אלא אמנית קרמיקה. למדתי עבודה סוציאלית אך לא הייתי מאושרת בעבודה. ההיכרות שלי עם החומר הייתה מקרית, בצרפת. התגוררתי בכפר קטן והשכן שלי היה קדר. היום אני קרמיקאית במשרה מלאה, מנהלת סטודיו, מוכרת את עבודותיי בחנויות שונות בישראל ובסטודיו ומשתתפת בתערוכות ובתחרויות בארץ ובעולם".

הכי אוהבת במקצוע

"היצירה עצמה. היכולת להפוך גוש חמר לאובייקט מוגדר היא מקסימה, מרגשת ומפתיעה אותי כל פעם מחדש".