פרחים בקנה: כשהפוליטיקה חודרת לירידי האמנות

פריחתם האדירה של ירידי האמנות בכל העולם היא אתגר לא פשוט למארגניהם שמחפשים כל שנה דרכים יצירתיות לגדול, להתרחב ולחדש. אם בעבר ירידי האמנות היו שוק לכל דבר שנועד למשוך את קהל אספני האמנות הכבדים, היום מנהלי הירידים מנסים לפנות לקהל יעד רחב בהרבה. לצד ביתני הגלריות היוקרתיים, ירידי אמנות גדולים כמו ארט באזל, הארמורי שואו בניו יורק והפריז (Frieze) בלונדון מציגים גם פרויקטים אוצרותיים ברמה מוזיאלית, כנסים והרצאות.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה בולטת בירידי האמנות הגדולים – עיסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים. ביריד הארמורי בשנה שעברה בלטה ההתמקדות הנרחבת באמנות מהמזרח התיכון, וביריד פיאק (FIAC) הצרפתי שנערך לפני שלוש שנים, רוב הפוקוס הופנה לבעיות אקולוגיות גלובליות. אחת הסיבות להתעניינות ההולכת וגוברת בנושאים פוליטיים של ירידי האמנות נעוצה בעובדה שלא מעט מהאמנים המציגים בירידים מגיעים מאזורים גיאוגרפיים שנחשבים פריפריאליים. מרביתם מעלים לתודעה סוגיות פוליטיות מקומיות, שעד לא מזמן היו זרות לעולם האמנות המערבי.

פבריס מונטיירו. באדיבות גלריה מריאן איברהים, סיאטל

נראה שגם צבע טרי מצטרף למגמה העולמית, והשנה מעניק במה מכובדת לנושאים פוליטיים וחברתיים, אם כי בנימה פחות אקטיביסטית ולוחמנית. "העיסוק בנושאים פוליטיים ביריד צבע טרי בא באופן טבעי עם פריצת גבולות הארץ והרחבת התצוגה לעבודות של אמנים מרחבי העולם", אומרת יפעת גוריון, מייסדת, מנהלת אמנותית והאוצרת הראשית של היריד. "הנושאים הפוליטיים הגלובליים הם החוט המקשר בין עיסוקיהם של אמני הארץ והעולם, והם משקפים את מצבו המורכב של העולם כיום. צבע טרי מביא מדי שנה תמונת מצב של שדה האמנות בישראל ומשמש פלטפורמה לאמנים ולאמנות על פי קריטריונים של איכות היצירה, לא על פי נושאי היצירה. באופן טבעי, מאז ומתמיד הציג צבע טרי עבודות עם אמירות פוליטיות מגוונות".

שני פרויקטים מרכזיים שעוסקים בסוגיות פוליטיות הם חממת הווידיאו והתערוכה הבינלאומית "Tilted". צוות המרכז לאמנות עכשווית (CCA), אשר אמונים השנה על חממת הווידיאו, אחת הפנינים המשובחות ביריד, אצרו ובחרו את עבודות הווידיאו. היצירות בחממה נבחרו מתוך יותר מ־80 עבודות שהוגשו בתגובה לקול הקורא המפורסם מדי שנה. מתוך המנעד הרחב של היצירות שהוגשו, הצוות האוצרותי של המרכז בחר להתמקד בעבודות המתבוננות בהתערבות האנושית בסביבה. אחת העבודות המסקרנות בפרויקט היא "בורדרליין" של מאיה סמירה. מיצב הווידיאו האינטראקטיבי של סמירה מגיב לתנועת המבקרים על ידי חיישן שמפעיל פיצוץ אדיר על המסך בכל פעם שנכנסים לחלל. הווידיאו צולם על קו הגבול בין ישראל למצרים במהלך בנייתה של גדר ההפרדה, והפיצוץ היזום הוא פרי שיתוף פעולה בין שתי המדינות כחלק מיחסי השלום ביניהן.

אילה נצר, שישה ציורים אוריינטלים ופנטזיה אחת

השנה יציגו לראשונה אמנים ופרויקטים מכל רחבי העולם; בתערוכה "Tilted" יציגו זה לצד זה אמנים ישראלים ובינלאומיים, כל אחד מהם יצר עבודה בנושאים שקשורים לעקירה, פליטות, אלימות ומציאת מפלט בבריאת עולמות חדשים; האמן היפני אונישי יאסואקי יגיע לארץ על מנת ליצור מיצב סייט ספסיפיק מיוחד, שמתואר כאי של אוטופיה בתוך הכאוס. "האי הזה קיים בעצם כל הזמן בחיינו, הוא רק בלתי נראה לעין ויש להבחין בו", מסבירה שיר מלר־ימגוצ'י, אוצרת הפרויקט, "אונישי יוצר בחומרים שקופים, יריעות שקופות ודבק חם ומתייחס לחלל עצמו כחומר פיסולי".

מאיה סמירה, גבולות

עוד אמן מסקרן שיציג ביריד הוא זילרד גספאר הרומני. גספאר הוא פסל ומתאגרף, שמייצג את רומניה בתחרויות ספורט בינלאומיות. במסגרת התערוכה יציג גספאר מדי יום עבודת פרפורמנס שתשלב בין עולם האגרוף והפיסול בעודו מאתגר את גבולות הכוח האנושי, כוח הרוח וההתנגדות של אובייקטים בחלל.

בתוך כל המשברים הגלובליים האקוטיים, נושאי אקולוגיה הם ללא ספק מהבולטים שבהם; עבודות הצילום המרהיבות של פבריס מונטיירו הבלגי, שחי ויוצר כיום בסנגל, עוסקות בבעיות הסביבתיות שהיבשת האפריקאית סובלת מהן שנים רבות. אמנים כמו מונטיירו מדגימים כיצד שינויי האקלים והזיהום משפיעים לא רק על הקהילה המקומית אלא על העולם כולו. ביריד יציג מונטיירו את סדרת הפורטרטים Vues de l'esprit שעוסקת ביחסים השנויים במחלוקת בין אפריקה לאירופה, קשר שתמיד התאפיין ביחס של דחייה־משיכה.

אילן כרמי, דמדומים

משבר הפליטים, נושא שזוכה לתשומת לב רבה בעולם האמנות לאחרונה, יקבל ייצוג בעבודה של אסתר נאור, אמנית ישראלית שהציגה עד היום בעיקר בארצות הברית. הפרויקט השאפתני של נאור, "פרשנו על זה שתיקה", הוא מיצב פרפורמטיבי רב משתתפים שמשתף את הקהל. העבודה נעזרת באובייקטים ובדימויים שנקשרים למצבי פליטות – מיטות קומתיים, שמיכות תרמיות וסירות טרופות. כרמית בלומנזון, אוצרת הפרויקט, מספרת שהעבודה נולדה בעקבות הפיגוע במועדון הבטקלאן, שאחריו הופיעו בתקשורת תמונות של ניצולים עטופים בשמיכות תרמיות. נאור מצאה בשמיכות התרמיות איכויות חומריות שנקשרות לפליטות. "העבודה מתייחסת לאותם אנשים שברחו כדי להגן על חייהם. הפליט הופך להיות חסר מעמד, חסר זכויות, הוא נהיה תלוש. התלישות ואיבוד הזהות הם בעצם מרכז העבודה", אומרת בלומנזון.

עומר בן צבי, ימית

יש פער גדול בין העבודה הפוליטית הזו לאווירה הכללית של היריד שמכוונת לבידור והנאה.

"המצב בעולם לא פשוט ואי אפשר להתעלם מזה, קשה לצפות בעולם שמאבד את שפיותו ולא להגיב".

מובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שבתקופה האחרונה לא מעט אמנים פונים לפרובוקציה כדי למשוך תשומת לב ועניין, אבל סביר להניח שהעבודות שמוצגות ביריד לא ימשכו אש. רוב היצירות שנבחרו שומרות על עמימות ונזהרות נקיטת עמדה ברורה, יחד עם זאת רוב האמנים מצליחים להעביר את המסר גם מבלי ליפול לתעלולי יחצנות זולים.