רומן רומני: המקום הזה הוא מקדש של קבב. אנחנו סוגדים לו
שנים אחרי שסגרה את מזללת הקבב הרומני שלה בשוק הכרמל, אורית מושקוביץ חוזרת (שוב) להזמין את באי השוק ל"פיתה צרחות" או "צלחת הצגה" - אבל אל תתנו לסלנג המיושן להטעות אתכם, זו מנה ששמה את השום ב"שום דבר לא טעים יותר מקבב רומני"
חמש שנים בדיוק עברו מאז השפית אורית מושקוביץ הביאה את הקבב הרומני הייחודי שלה – מיטש היא קוראת לו, שזה כינוי חיבה נפוץ למיטיטיי, קבב ברומנית – לבטן הרכה של שוק הכרמל. זה קרה בתקופה שבה הקבב הרומני ירד מגדולתו – בעבר היו פזורות ברחבי העיר מגוון רחב של מסעדות רומניות עם הקצוץ-דק-ואז-דחוס, אך עם השנים גרסת הקבב המזרחי הקלאסי השתלטה באופן מוחלט על החיך הישראלי. אבל מיטש הוא קבב באמת מיוחד, כך שגם אל מול המתחרים המנוסים והאהובים, הוא הצליח לעמוד בכבוד. עד שלא.
זה לא שאנשים הפסיקו לאהוב את מיטש, אבל החיים קרו, ומושקוביץ נאלצה לעזוב את השוק אחרי כשנתיים ברחוב חבשוש. מאז היא בפלרטוט מתמיד עם החזרה השוקה – פעם בתקופה דיווחנו על חזרתה העתית לפופ-אפ מיטש בשוק שמזמן את כל חובבי השום לטעום שוב את הקבב המיוחד של מיטש. לרוב הפופ-אפים לא היו ארוכים, ואם מצמצתם, כבר איבדתם את הביס. אבל עכשיו – כך דיווחנו לפני שבוע – מושקוביץ חוזרת לפופ-אפ ארוך במיוחד, שלושה חודשים של מיטש מתוך הבר-מסעדה שופוני שבכרמל.
האמת? הלוקיישן לא כזה משנה. מושקוביץ הופכת כל פינה שבה היא יושבת למקדש קבב רומני. והיא בהחלט יושבת שם – כשהגעתי לשופוני, אורית ישבה על אחד משולחנות הפיקניק הנקיים שבחזית הבר, והזמינה כל עובר אורח לטעום מהאוכל שלה. "קבב רומני למבינים בלבד", היא אומרת לזוג שבדיוק התאכזב מכך ש-M25 הצמודה היתה סגורה. זה מאוד מדבק לראות אישה שכל כך אוהבת את האוכל שהיא מכינה עד שהיא חייבת שכולם יטעמו. ולאורית כבר יש שפה משלה למיטש, שכוללת מגוון ביטויים ששגורים רק בפיה כמו "מה מיטש?" כברכת שלום, או את שמות המנות "פיתה של הצרחות", "לחם של הצווחות" או "צלחת הצגה".
האמת היא שלרוב די מעצבן אותי שמות אקסטרה קריאייטיבים למנות. גברתי, הזמנתי קבב, לא ביקשתי צרחות, צווחות והצגה. אבל האופי מאיר הפנים של אורית ממיס כל התנגדות לפרקטיקה המעצבנת, ולהגנתה של אורית אני די בטוח שלפני 5 שנים כשהשיקה את השמות האלה, זה היה טיפה פחות בלתי נסבל. בלאו ברירה הזמנתי פיתה של הצרחות (49 ש"ח ל-2 קבבים, 80 ג' כל אחד, עם צ'יפס ולימונדה) כי היי, ברומא התנהג כרומני. אני עוד זוכר את הביקור הראשון שלי במיטש, אי שם בסיבוב הראשון. ואיכשהו, למרות שינוי הלוקיישן, זה מרגיש די אותו הדבר. אווירה משפחתית בשדרוג רמה, כאילו העל-האש המשפחתי הקלאסי קיבל טיפול שף.
זו באמת גם המהות של האוכל כאן. המטבח הרומני הוא בהחלט הקו מהמנחה, אבל יש פה עוד זווית – אוכל יומיומי, פשוט, קבב בפיתה, שמקבל טיפול אקסטרה מסור. הפיתה שהגיעה, אני חייב להודות, לא נראתה משהו. קרע קטן בצד רמז על פיתה דקיקה יחסית, ושוליה נצמדו לקבב שבפנים, כך שהסתירו את התוספות מסביבו. אבל כאמור, זה לא הרודיאו הרומני הראשון שלי. גם אבותי תקעו קבב ברומניה, וגם הם ידעו שהשום עוד יגיע. לפני שלקחתי ביס ראשון, התפלאתי על הצ'יפס המצורף – פרוסות תפו"א מטוגנות למשהו שבין פרוסות דקיקות לתפוצ'יפס עבה. וזה טרי, פריך קלות ומאוד טעים. אבל הגיע הזמן לחזור לכוכב המרכזי.
סעמק. לקחתי ביס מהפיתה הזו, והתאפקתי לא לצרוח. אין לי מה להגיד, מושקוביץ צדקה. זה מתחיל בקבב המטורף הזה, שלמרות הקיצוץ הדק והדחיסה הרומנית, נשאר אוורירי לגמרי (מנחש שזה קשור לסודה). הדגש בקבב של מיטש הוא לא מה שמתווסף לו, אלא הטיפול בבשר – והשפית היקרה צריכה לנשק את ספק הבשר שלה, כי איכותו ניכרת בכל ביס. טעם בשרי נהדר משתלט על המנה, כמו תזכורת לסטייק שמעובד למשהו חדש מבלי לאבד את טעמיו המקוריים. מסביב לו, התוספות שהתחבאו היו מרבד טעם מופלא לקבב הטעים הזה. בצל מטוגן כהלכה לצד ממרח שומי ממכר. איזה ביס משגע.
החיסרון היחיד, עם זאת, הוא הנוכחות הדלה של הירקות שהם לא בצל מטוגן ושום. היו שם כמה, בעיקר רסיסי עגבניות, אבל הם הרגישו יותר כחלק מהממרח מאשר נוכחו משל עצמה בפיתה. סלט טיפה יותר דומיננטי היה מקפיץ את הרעננות של המנה, ומייצר ביס פחות הומוגני. מצד שני, אם כבר טעם הומוגני – שיהיה כזה טעים. הזמנתי גם את מנת המיטשבורגר (69 ש"ח ל-230 ג' עם צ'יפס ולימונדה), שהוגשה גם היא באותה הפיתה, עם אותן התוספות.
ההמבורגר עצמו היה נהדר, בשר דומיננטי עם תיבול עדין וצלייה מושלמת. גם הוא "סבל" מאותה בעיה שהקבב הראה, עם הומוגניות התוספות – מה גם שאני מאמין שפיתה היא כנראה הפורמט הכי פחות מוצלח להגשת המבורגר – אבל עדיין היתה מנה מצוינת. אבל אם אתם מגיעים למיטש, לכו על הקבב שנתן למקום את שמו. טוב שחזרת, אורית. אולי תישארי הפעם יותר.
מיטש תתארח ב"שופוני" לאורך שלושת חודשי הקיץ, סמטת הכרמל 30, א'-ה', 11:00-16:00