אי הפרעת קשב וריכוז
לא כל מה שטוב להורים טוב גם לילדים, אבל במקרה של מיינדפולנס אין הרבה ספק. כך זה נראה כשבתי ספר מכניסים לתכנית הלימודים שיעורי מדיטציה ומתבוננים יחד עם התלמידים פנימה - והחוצה
הורים המודאגים מכך שילדם יישאר מאחור אם לא ילמד תכנות בחטיבה מוזמנים להילחץ עוד יותר: רק שיעור זעיר מהאוכלוסייה יעבוד במקצועות שידרשו ידע טכנולוגי. הידע יהיה אצל המחשבים עצמם. רובנו נידרש ל"עבודת רגשות", מונח שטבעה ב־ 1983 הסוציולוגית ארלי הוכסצילד ומתייחס להתאמות ולוויסותים הרגשיים שעובד נדרש לעשות במסגרת תפקיד או ארגון. כלומר, במפתיע אולי, הטכנולוגיה דוחקת את האדם למצבים אנושיים יותר, ומיומנויות רגשיות הן אחת הדרישות המרכזיות היום בכל תהליך של סינון ואבחון.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
מיינדפולנס – איך עושים את זה נכון
"כשלא הצלחתי לפתור במבחן תרגיל אז הרגעתי את עצמי לפי המיינדפולנס והצלחתי לפתור את התרגיל"; "לפני שתרגלנו מיינדפולנס הייתי לחוצה והיה לי קשה בשיעור"; "אימא שלי קנתה לבית מזרן יוגה, וכשאני נזכר בתרגילים אני מרגיש פחות לחוץ ועצבני, אני ממש רגוע" – אלו כמה מעדויות הילדים שמופיעות באתר משרד החינוך ונוגעות לשילוב מיינדפולנס (מודעות קשובה) במערכת החינוך. לא בבתי ספר אנתרופוסופיים או דמוקרטיים, אלא במוסדות הרגילים, אלו עם הציונות וההדתה, הפועלים באקלים הישראלי המקובל של אלימות ולאומניות – לא בדיוק המצע הטבעי לשיטה שמבוססת על מדיטציה בודהיסטית.
"לדעתי – ואני נזהר – ישראל הייתה ראשונה בעולם בשילוב מיינדפולנס בחינוך מערבי ורגיל, להבדיל מוולדורף או שיטות אלטרנטיביות למיניהן", מפרט ד"ר נמרוד שיינמן, מייסד המרכז הישראלי לקשיבות בחינוך ומפתח שיטת שפת הקשב. "כבר בשנות ה־ 70 , ואולי עוד קודם, העולם החינוכי אמר שמשהו חסר בחינוך. במסמך רשמי של אונסקו מ־ 1972 נטען שקיים פער בין מה שמלמדים לבין החוויה של הלומד והכלים שהוא מקבל להמשך חייו; בין הרצוי למצוי מבחינת הלומד, המלמד והסביבה החינוכית, ומבחינת האדם שצריך להיות בוגר, לא רק מבוגר. בהטמעה נכונה בחינוך, מיינדפולנס נותן מענה רחב למטרות האלו".
לפי שיינמן, שנות ה־ 80 היו שנים משמעותיות במחקרי גוף־נפש ובמחקרי מוח שמסקנותיהם קידמו את ההבנה של חשיבות המיינדפולנס. "נעשו אז הרבה מחקרי סטרס, ובדקו את מערכת החיסון ויכולתה להיכשל או להתגבר בעזרת מה שנקרא בעגת העם 'כוח המוח'", הוא אומר. "ומה שמעניין הוא שמחקרי נפש־גוף רציניים עסקו רק במבוגרים אז. הילדים לא היו במשוואה, כאילו אין להם נפש או סטרס או מערכת עצבים. היום אנחנו יודעים הרבה יותר על ילדים: עד כמה לחץ וחרדה, למשל, משפיעים על למידה, מקשים היזכרות בזמן בחינה והבנה של חומר ששומעים אותו. יודעים עד כמה חוויות ילדות משאירות חותם…".
אף על פי שפרויד דיבר כבר די מזמן על ההשפעה של שנות הילדות.
"נכון, אבל זה לא נכנס לחינוך, רק לטיפול במבוגרים. היום מבינים שבית ספר צריך לא רק לתת לילד ללמוד אלא למקסם את הלמידה שלו, לצמצם את המצוקה הרגשית, לתת לו כלים לעמוד באתגרי קיום קטנים כמו חוסר יכולת לישון או התפרצויות אלימות – וכשהוא יהיה מרוצה מעצמו הוא ילמד יותר טוב. גם ברור שתלמידים היום מחזיקים בכף ידם, במכשירים שלהם, את הידע של המורה ויותר מכך. כלומר, ידע הוא פחות חשוב, אפשר להשיג אותו דרך האינטרנט. אבל מה שאי אפשר ללמוד דרך האינטרנט זה מיומנויות רגשיות חברתיות: איך להתמודד במצבי מתח, איך להקשיב ואיך להביע דברים בצורה אותנטית, איך להשיג שיפור בבעיות של קשב וריכוז למשל".
אנחנו לא שמים יותר מדי דגש על בית הספר כמקום טיפולי במקום להדגיש את חדוות הלימוד והדעת?
"מיינדפולנס הוא לא כלי טיפולי, הוא כלי התפתחותי. כשאנחנו עושים את זה טוב החוויה היא יצירתית ומשמעותית".
קודם המורים, אחר כך התלמידים
לימוד המיינדפולנס לילדים שונה, מן הסתם, מהקנייתו למבוגרים. כמו כל מה שקשור לניו אייג', אנחנו מתחילים בחדר עם מזרנים. "כל ילד מקבל מזרן והשיעור כולו מתנהל בהנחיות", מספרת נעמי גרשטיין, מורה למיינדפולנס לילדים ומנחת השתלמויות מיינדפולנס למורים מטעם מכון מודע של המרכז הבינתחומי. חלק גדול מהשיעור הוא בשכיבה. אני עורכת תרגילים שמובילים להרפיה ומשתמשת בכלים של דמיון מודרך. הילד לומד איך לשים לב למה קורה בגוף שלו. למשל, לפעמים ישר אחרי השתוללות – ילדים פתאום חשים מין עצב כזה. אפשר אולי להעלות סיפור שקשור לסיבה לעצב הזה". מלבד השכיבה על המזרנים הילדים מתרגלים גם תנוחות יוגיות. "אנחנו משתמשים בתנוחות יוגה כדי לאסוף את הקשב. ההבדל בין זה לבין יוגה הוא בהנחיה: לאן לכוון את הקשב, מה לעשות עם התודעה".
כל העניין הזה אינו חלק ממגמה של התעסקות באני? האם לא היינו משיגים אפקט דומה של הירגעות וריכוז על ידי הפניית ילדים, למשל, ליותר משימות קהילתיות והתנדבותיות?
"זו לא התרכזות באני. אם הם יודעים לעצור ולשים לב למה שקורה בתוכם, אם הוויסות שלהם משתפר, אם יש להם יכולת לעצור לפני שהאגרוף שלהם מונף, אם יש להם ערנות לטבע ולמצוקה של האחר – כל האפשרויות ייפתחו בפניהם. כשילד כזה הולך לבית אבות לבקר את סבתא שלו, ובמסדרון הוא רואה זקנה אחרת ומחייך אליה ומבין שזה מיטיב איתה ומחליף איתה כמה מילים – הלוא זה אדם טוב יותר שיכול לתרום יותר. בסופו של דבר אנחנו רוצים אנשים בריאים יותר שעוזרים לסביבה. אנשים אמפתיים". דוגמה בולטת למהפכה ששילוב מיינדפולנס בחינוך יכול להביא היא בית ספר תל חי בכפר שלם שבדרום העיר, שהיה בתחילת שנות ה־ 2000 מוקד של אלימות ודשדש שנים בתחתית הטבלה, הן ברמת הלימודים והן ברמת האקלים החברתי. בשנים האחרונות הוא התייצב בראש טבלת מבחני המיצ"ב ואת ההצלחה המובהקת הזו ניתן לזקוף לזכותה של המנהלת, עינת ברגר, שהאמינה בשיטה וקידמה אותה.
כל העוסקים בתחום מעידים שהמיינדפולנס מחולל שינוי עמוק רק כשהוא חלק מגישה כוללת בבית הספר. "ההכשרה לילדים לא שווה כלום בלי ההכשרה גם למורים", אומרת גרשטיין, "כי אם המורה צורחת עליהם אחר כך אז הם מבינים שזה לא אמיתי. אני נכנסת לבתי ספר שבהם המנהל מאוד נחוש להכניס את השיטה אחרי שהוא למד אותה בעצמו. למשל, התקשרה אליי מורה מאשדוד שבית הספר שלה טובע באלימות. אמרתי לה: קודם כל תלכו אתם לקורס מיינדפולנס".
עמוס אבישר, מנהל הפעילות בקהילה של מכון מודע, שמתרכז כעת בהשתלמויות למורים, מדגיש שגם מבחינה כלכלית חשוב להכשיר קודם כל את המורים. "כל שיעור כזה עולה כסף, וקשה לבתי ספר להתמיד בזה לאורך שנים", הוא אומר. "לעומת זאת, אם אני מכשיר את המורים עצמם – זו השקעה משתלמת לטווח ארוך. כרגע אנחנו. מפתחים מודל של בית ספר סגול, שמקביל, נגיד, לתקן של בית ספר ירוק, כלומר בית ספר שמקיים פרמטרים מסוימים – שאחוז מסוים מהשיעורים יוקדשו לכך, אם ישיבות מורים יתנהלו או יפתחו בכך, אם זה ייכנס אל תוך הפדגוגיה עצמה – למשל בשיעור מתמטיקה…"
איך מכניסים מיינדפולנס לשיעור מתמטיקה?
"אם, לדוגמה, אנחנו לומדים על מעגלים וריבועים, אפשר לרגע אחד להיכנס פנימה ולדמיין את המעגל והריבוע אחד בתוך השני. אנחנו שואלים את התלמיד מה אתה שם בתוך מה, ואז לרגע אחד זה הופך 'להיות שלי'". מה האפקט של זה, שזה הופך להיות שלי? "יש פה שותפות, זה לא ידע שנכפה עליי מבחוץ, מספרי הלימוד או מהמורה. אני גם חווה אותו בעוד חושים. מיינדפולנס נוגד משהו בסיסי במערכת החינוך, שבשמה המדויקת יותר היא מערכת הוראה, שמטרתה למלא את ראשם של התלמידים בחומר ושיוציאו אותו במבחן. תשומת הלב בה היא תמיד כלפי חוץ. במיינדפולנס אנחנו מופנים כלפי פנים, חומר הלימוד נמצא בתוך כל אחד מאיתנו".