מייקל מאייר, נסיך הטכנו המלנכולי, חוזר לתל אביב. ריאיון

הדיג'יי הגרמני מייקל מאייר חוזר לבלוק ומדבר על מדע בדיוני, מסיבות דיסקו במרכז הנוער הקתולי ועל הקשר בינו לבין פיסול. חוץ מזה, מי שמחפש סיבה לקצת גאווה עירונית ישמח לקרוא את התשובה שלו לשאלה "מי המפיקים האהובים עליך כיום"

23 בדצמבר 2015

ביום חמישי (24.12) ינחת בתל אביב מייקל מאייר ויקח לידיו (שוב) את העמדה של הבלוק. מאייר הוא בין המעצבים העיקריים של סאונד דומיננטי במיוחד בסצינת המועדונים בשני העשורים האחרונים: האוס פופי, מלנכולי, דרמטי וסינמטי, שמזריק עצב ורפלקסיביות למקדש האסקפיזם שהוא רחבת הריקודים. את ההשפעה שלו על הסצינה האלקטרונית רכש מאייר לא רק בעבודתו כדי ג'יי ומפיק, אלא גם ובעיקר כאחד מהבעלים של הלייבל קומפקט, אותו הקים ב-1998. מאז ועד היום, קומפקט הוא אחד הלייבלים המשפיעים ביותר בסצינה האלקטרונית. לא לחינם כינה אותו VICE "יורש העצר של הטכנו העצוב והרך".

מה דעתך על הכינוי הזה?

"באמת? לא היה לי מושג שהם קראו לי ככה. ואם כבר, הייתי אומר שהכינוי יותר הולם את Superpitcher (אחד מהאמנים הוותיקים של קומפקט, ששיתף פעולה עם מאייר תחת השם Supermayer ועם Rebolledo כפצ'נגה בויז). בהחלט יש כמות נאה של מלנכוליה במוזיקה שלי, אבל אני מקווה שאני לא מגזים עם זה. אני לא באמת מעוניין בעצבות טהורה ולא מבקש ממועדונים אספקה של ממחטות בחדר האמנים. כשאני הולך למחוזות היותר אפלים של טכנו בסטים שלי, הקהל יכול לבנות על זה שאקח אותו בחזרה לצד המואר. חלק מרכזי מתקלוט זה לשחק עם רגשות. ככל שהסט הוא יותר רכבת הרים רגשית ככה הוא טוב יותר".

המורשת של קומפקט, של שילוב פופ ודרמה בטכנו, ניכרת מאוד במוזיקה של שניים מהלייבלים הבולטים של השנים האחרונות – Life and Death ו-Innervisions. איזה מהאמנים שלהם היית גונב אם היית יכול? ובכלל, מי האמנים העכשוויים האהובים עליך?

"האמת שלא הייתי גונב אף אחד מהם. עד כמה שאני אוהב ומעריך את שני הלייבלים האלה, מעולם לא עלה בדעתי לגנוב את האמנים שלהם. ובכל מקרה, יש חפיפה טבעית בין האמנים שלנו, שלא דורשת ממני להידרדר לפלילים. מרקוס וורגול מאינרוויז'נס הוציא יחד עם Motor City Drum Ensemble פרויקט אמביינט בקומפקט. אני עשיתי רימיקס ללייף אנד דת' ודי ג'יי טניס (מייסד לייף אנד דת', ע"ר) עשה כמה רימיקסים עבורנו. אפשר לקרוא לזה דו קיום. המפיקים האהובים עליי כרגע? פטריס באומל, רד אקסס, Weval (צמד הולנדי שחתום בקומפקט, ושיינגן לייב לפני מאייר בבלוק. ע"ר), DJs Pajera ועוד כל כך הרבה אחרים".

באילו ריליסים של קומקפט אתה הכי גאה?

"זה כמו לשאול הורה איזה מהילדים שלו הוא הכי אוהב. יש ריליסים שלא מקבלים את אותה תשומת לב שאמנים גדולים כמו GusGus או Kölsch, ובסתר אני אוהב את אלו שנשארים מתחת לרדאר טיפה יותר".

מה היו ההשפעות המרכזיות שלך כשהתחלת לעסוק במוזיקה אלקטרונית? אתה זוכר איזו נקודת מפנה שגרמה לך להגיד "אוקיי, זה מה שאני חייב לעשות עם החיים שלי"?

"הרגע הזה הגיע בשלב די מוקדם בחיים שלי. האיטלו דיסקו שלט במועדונים ולמזלי היה לי שכן שהיה די ג'יי. הוא היה מכין לי מיקסטייפים והייתי מאזין להם באדיקות דתית. ואז ההורים שלי נתנו לי ללכת למסיבת דיסקו במרכז לנוער קתולי. עדיין לא התאוששתי מהשוק שחוויתי במסיבה ההיא. האורות, המוזיקה הרועשת, ריקודים! זה היה הדבר הכי טוב שאי פעם חוויתי ומיד ידעתי שאני רוצה להיות הבחור עם האוזניות שעומד מאחורי העמדה".

בוא נדבר רגע על התהליך שלך כמפיק: באיזה אופן אתה ניגש לעבודה באולפן? איך אתה מרכיב את השכבות של הטרקים?

"אני עובד בצורה מאוד אינטואיטיבית. לרוב יש לי רעיון גס שממנו אני מתחיל ומשם אני זורם. זה קצת כמו פיסול. בהתחלה כל מה שיש זו פיסת אבן, ואני מכה בה עם פטיש ואיזמל עד שהיא מגיעה לצורה הנכונה".

המדע הבדיוני והטכנו תמיד היו קשורים זה לזה, אבל זה ניכר במיוחד בהפקות שלך. מה דעתך על הקשר ההדוק בין השניים ועד כמה הושפעת באופן אישי על ידי מד"ב?

"אי אפשר להפריד מוזיקה אלקטרונית מקדמה טכנולוגית, ולכן זה טבעי שמדע בדיוני משחק תפקיד חשוב בטכנו. השניים מחוברים אסתטית. אני בעצמי לא ממש בקטע של מד"ב. אם כבר, אני בעניין של רטרו-פוטוריזם. כיום אין חזון חדש של העתיד. אני לא יכול לחשוב על סרט חדש ששינה את התפיסה שלי של העתיד… אולי רק הסרטים של ניל בלומקאמפ ("מחוז 9", "אליזיום") במידה מסוימת. בעבר למד"ב היתה איכות אוטופית, היום כמעט הכל דיסטופי".

5 קטעים של מייקל מאייר שכדאי להכיר