מיכאל מרסה: "זה שאדם שומר מצוות לא אומר שהוא חייב להיות שמרן"

סולן בלהקה שהיא חלק מלייבל יהודי מחתרתי, סטארטאפיסט ומלמד תלמוד. מיכאל מרסה לא מאמין שזה סותר ומספר לנו על הנוף העירוני שלו

מיכאל מרסה. צילום: איליה מלניקוב
מיכאל מרסה. צילום: איליה מלניקוב

מצב משפחתי

גרוש פלוס 2

גיל

37

תעסוקה

סולן בלהקה שהיא חלק מלייבל יהודי מחתרתי שאני מפיק, סטארטאפיסט ומלמד תלמוד.

[tmwdfpad]

מאיפה אתה במקור ומתי הגעת לתל אביב?

"נולדתי וגדלתי בתל אביב, בבן יהודה פינת גורדון. להורים שלי לא הייתה מכונית אז גם לא ממש יצאנו הרבה מהעיר. חשבתי כמה פעמים לעזוב את העיר אבל הבנתי שאני לא יכול. תל אביב היא ב־DNA שלי".

באיזה גיל חזרת בתשובה?

"גדלתי חילוני, אף פעם לא הלכתי לבית כנסת, לא ידעתי שיש תלמוד. בגיל 23 התוודעתי לדת. מהרקע שבאתי ממנו ההתקרבות לדת הייתה הדבר הכי מחתרתי שיכולתי לעשות. חבר שלי לקח אותי לבית הכנסת, פגשתי את הרב שלי והיה משהו שהשפיע עליי ברמה האנושית. התחלתי ללמוד תלמוד וראיתי שיש שם הרבה מאוד חוכמה ויופי שהרשימו אותי. בשלב מסוים זה גם התחבר עם מצוות, אבל אני לא קורא לזה חזרה בתשובה".

מה זה אם לא חזרה בתשובה?

"המונחים של תשובה ושאלה לא נכונים. אתה כל הזמן בתנועה. אני מנסה להגיע לאיזון מסוים, והיום אני מנסה לא להגיע למקומות שאני לא צריך להיות בהם. יש לי כיום שילוב בין הקהילות החרדיות שאני חלק מהן לבין החברים החילונים שלי. פעם הרגשתי שאני חייב לבחור צד, היום אני יודע שצריך איזון בריא. אתה צריך לשנות דברים בטבע שלך ועדיין להישאר נאמן לעצמך".

תחומי העיסוק שלך לא מתקשרים אוטומטית לדת.

"אנשים בדרך כלל מופתעים. אני מסתובב במקומות שיש פחות אנשים דתיים אבל מהר מאוד זה עובר את המחסום החיצוני ונהיה משעשע. האינטרנט היה קיים בספרות היהודית כבר לפני 3,000 שנה, יש עשרות אלפי ספרים שכולם שולחים 'לינקים' זה לזה. כולם מקושרים. המטרה היא לפרוץ את הגבולות בתוך הגבולות, ליצור בתוך המגבלות. זה שאדם שומר מצוות לא אומר שהוא חייב להיות שמרן".

אתה מרגיש שאתה שונה בנוף העירוני?

"מה שיפה בתל אביב זה שאתה אף פעם לא מרגיש שונה. אחרי שחזרתי בתשובה גיליתי שיש מלא קהילות חרדיות בתל אביב. כחילוני הם היו שקופים עבורי. תל אביב מאפשרת לכל אחד לחיות עם האמונות והדרך האישית שלו".

מה הסוד התל אביבי שלך?

"יש בית כנסת באלנבי, מול בית הכנסת הגדול. הוא הראשון שנבנה בתל אביב. כשבנו אותו אמנים שונים תרמו לו יצירות אמנות, על הדלת יש פסיפס של זאב רבן. לא הרבה מכירים את המקום כי כרגע הוא סגור. צריך לעשות עוד מקומות כאלה בתל אביב שיפנו לאמנים ולאנשי ספר שרוצים להתחבר למקום הדתי".

מה מפחיד אותך?

"הייתי שמח לא להתגלגל שוב פעם. לסגור הכל בגלגול הזה".

מה עושה אותך מאושר?

"הילדים שלי זה דבר ראשון. התקופות שהייתי הכי מאושר בהן כשלמדתי סוגיה וכל היום נמצא בתוכה, זה היי מטורף, זה אופוריה. שבת גם עושה אותי מאושר. החיים עצמם זו סיבה להיות מאושר".