"לא מצפים למצוא אישה בטמבורייה. שואלים: 'איפה הגבר שיכול לעזור'?"

שם: מירי ביטון

גיל: 46

עיסוק: בעלת טמבורייה בבן יהודה

סטטוס: נשואה + 3

איך הגעת לעיסוק שלך?
"לפני 35 שנה אבא שלי נכנס כשותף בעסק מנעולים גדול. הייתי מגיעה בחופשים איתו, לשכפל מפתחות ולהכיר את העסק, הכל כילדה. בתחילת שנות ה־20 שלי עבדתי כמנהלת חשבונות וכשהפכתי לאימא בגיל 26 והתקשיתי למצוא עבודה שתתאים למחויבויות בבית אבא שלי 'פיתה' אותי לבוא לעבוד איתו. הוא האמין בי כי תמיד הייתי טכנית וידעתי לעבוד עם הידיים. מאז אני פה, עושה הכל".

תחום השיפוצים משויך בדרך כלל לגברים. איך אנשים מגיבים לנוכחות הנשית שלך בחנות?
"זה ממש קטע, אנשים מתלהבים בכל פעם מחדש ואומרים שלא ציפו לראות אישה. השבוע נכנסו לחנות שני בחורים צעירים שאמרו לי בסוף הקנייה: 'וואו, את לא רק בלונדינית'. היו מקרים שלא לקחו אותי ברצינות וחיפשו את הגבר בחלל החנות, זה האינסטינקט. רואים אותי ושואלים 'מי יכול לעזור?' וכשאני עונה 'אני', הם מתבלבלים. העובדה שאני אישה מעניקה לחנות ולחוויית הקנייה ערך מוסף. לפעמים אני מרגישה יותר פסיכולוגית מאשת מכירות; יש לי המון סבלנות. רואים בי גם את האישה וגם את ה'אחלה גבר'".

אנשים עדיין מבצעים עבודות אינסטלציה ושיפוצים בעצמם?
"מגיעים אליי אנשי מקצוע ובתי עסק ולצד זה אנשים פרטיים שרוצים לחסוך בעלויות או סתם נהנים מהתעסקות כזו. זה ממש בגדר תחביב לגיטימי. אנשים מסתובבים בחנות ואומרים: 'אני רוצה לגור פה'. ברור שעם השנים יש יותר תלות במקצוענים כי זה מאוד זמין. מגיעים אליי גם אנשים שרוצים המלצות על אנשי מקצוע אמינים. זה אך טבעי".

מה התל אביבים אוהבים לקנות אצלך?
"מה שמאפיין את תל אביב זה בעיקר הדירות השכורות, שמכפילות את כמות השיפוצים. יש מאות אנשי מקצוע על רדיוסים מאוד מצומצמים. אנשים גם מאוד מפחדים מגניבות ופריצות לדירות. זה נכון גם לגבי אופניים, אנשים מוכנים להשקיע הרבה כסף כדי לנעול כמו שצריך את כלי הרכיבה שלהם. זה תמיד היה, אבל צמח בעשור האחרון".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"שכל אחד הוא סיפור בפני עצמו".