מישוש אחד למזל

ברחבי העולם מוצבים פסלים שנהוג למשש כערובה למזל. בדרך כלל מדובר בכאלה המייצגים דמויות של אנשים מצליחים או של חיות ששימשו קמעות. המישוש מתבצע באיברים שונים כמו כף הרגל, האף, הראש, ולעיתים אפילו במקומות שאפשר לקרוא להם "אסטרטגיים". כידוע, גם לסטודנט דרוש מזל רב, מה שאולי מסביר את העובדה שהאוניברסיטאות הנחשבות ביותר בעולם, למשל ייל או הרווארד, מתהדרות בפסלים רבים בשטחן. באוניברסיטת תל אביב ממוקמים למעלה מ-90 פסלים, אז לאור יום הולדתה ה-60, נראה אך ראוי כי גם בה ייבחר פסל שכזה, שנגיעה בו תבטיח שמירה על ממוצע הגבוה או אפילו הצטיינות דיקן. הנה כמה אופציות

"עקדת יצחק", 1982-1985, מנשה קדישמן, מול בניין הספרייה המרכזית ע"ש אליאס סוראסקי      

נימוקים: מונומנט גדול במיקום מרכזי, המציג חלק ממורשת העם היהודי. הפסל מורכב מלוחות פלדה הבונים את גופם של יצחק ושל האייל כגוף אחד, כאשר יצחק הוא התחתון והאייל עליון. הדגש הוא על הקורבן, ואפשר לפרש את אופן הצבת הדמויות בפסל כשינוי של הסיפור המקראי – לפיו יצחק הוקרב ולא האייל.

מיקום המישוש: להכניס את היד לפה של הדמות התחתונה, כדי להדגיש את השם יצחק.

"אשה עם בית קלפים", 1957, ברנרד רדר, מול בניין הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כ"ץ

נימוקים:
הפסל מעוצב בדמות אישה העומדת בתנוחה הדומה לזו של פסל החירות. בית הקלפים הוא מטאפורה לעולם הלא יציב, והיכולת לייצב אותו מציגה חוזק ואומץ, יחד עם לוליינות.

מיקום המישוש: להחזיק איתה את המקל.

"קשת", גדליה סוחובולסקי, מול בניין הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כ"ץ

נימוקים: לפעמים התחושה של היכלאות בשלשלאות היא תחילת החופש המסומל בקשת.
מיקום המישוש: הלולאה התחתונה.

"אלברט איינשטיין", 1879-1955, טוסיה מקסיקו, צמוד לבניין כימיה ע"ש שנקר

נימוקים: גאון יהודי, שגילה גילויים מרחיקי לכת לגבי העולם כמו תורת היחסות הפרטית והכללית והאפקט הפוטואלקטרי, והיווה השראה לדמות הפרופסור המפוזר בגילומו של רובין ויליאמס.

מיקום המישוש: משיכה באוזן, בעקבות הציטוט שלו: "העולם הוא מקום הרבה יותר מוזר ממה שנוכל להעלות על הדעת".

"מפולת", 1990, פייר ארמאן, צמוד לכניסה הראשית

נימוקים: אפשר לדמיין את ההנפה של הגרזנים אחד אחרי השני, כאילו שאין להם זיכרון של זה שהונחת רגע לפניהם. מרכיב התנועה עובד שעות נוספות. העוצמה בהתגלמותה.

מיקום המישוש: החזקה בגרזן התחתון, בניסיון להרים את השאר

 

"שידור", 1969, בני אפרת, במעלה המדרגות של הכניסה הראשית

נימוקים: אפשר להסתכל על פריזמה משני צדדים: האיחוד והפיצול. הפסל מאפשר לצופה לתפוס את הרגע החמקמק של השידור, ולהבין שלפעמים אפשר להיות בשני הצדדים של המשוואה.

מיקום המישוש: מזל בלימודים: צבע כחול; מזל בפרנסה: צבע ירוק; מזל בזוגיות: צבע אדום.

"דמעות", 1990, מאיר פיצ'חדזה, מול בניית שרת – מדעי החינוך

נימוקים: הפסל לזכרו של פרופ' משה סמילנסקי ז"ל, ממייסדי בית הספר לחינוך, מזכיר נטיף מלח שנבנה מהתחתית מעלה. זוהי מחווה ל"עמוד האינסוף" של קונסטנטין ברנקושי. פיצ'חדזה חוזר ומשתמש במוטיבים של דמעה, ובכך מקפיא את דימוי הרגש, הופך אותו למוצק ולמושא של כושר מיומנות.

מיקום המישוש: החלק התחתון של הדמעה השנייה מלמטה, כדי למחות את רוב הדמעות, אבל לא את כולן, כי צריך לפעמים לבכות.

"טאי-צ'י", 2001, ורדה יורן, מול בית הספר לרפואת שיניים ע"ש גולדשלגר 

נימוקים: אמנות הטאי צ'י היא סמל לבריאות נפשית ופיזית, אמנות לחימה בעלת רוגע פנימי. בדיוק מה שמתאר את מצבם של רוב הסטודנטים.

מיקום המישוש: היי פייב ליד המושטת קדימה בתנוחת "נחש הרוכן על גחונו".