מלך הקובות חזר לשוק התקווה ואלוהים, היה שווה לחכות

בתל אביב יש הכל: ים, ריטלין לדחוף לאף, מטאפורות ממש גרועות, כתמי שמש ופטישים שאפשר לפסל איתם שחמט. תל אביב היא מורגן פרימן ב"חומות של תקווה". דבר אחד אין בתל אביב: קובה הגונה. והסיבה ידועה: כשאלוהים חילק את הכורדים, תל אביב בדיוק הסניפה ריטלין בשירותים של הבורגר ראנץ' ביד אליהו. ממש כמו מורגן פרימן ב"חומות של תקווה".

זה לא תמיד היה ככה. הייתה תקופה שהיה אפשר למצוא קובה בתל אביב. לא במשלוחים, לא בשעות הערב, אבל ידעת שאם תגיע לשוק התקווה – הקובה של דוד חביב יהיה שם. ואז, לפני שנתיים, דוד חביב נעלם ואיתו הקובות. לאן נעלם? תעלומה. יש האומרים שהוא פשוט רצה לנוח, היו כאלה שנשבעו שראו אותו בקניון בארצות הברית, אחרים טוענים שהיה עסוק בלהופיע בקמפיין של תדיראן. אבל זה לא משנה, כי לפני כמה חודשים הוא חזר לשוק התקווה. ובגדול.

בפינת רחוב המבשר שבשוק התקווה ניצב לו הדוכן הקטן והצפוף של מרכז הקובות של דוד חביב. בנו מתפעל עכשיו את המקום, שבחזיתו ויטרינה עמוסה בקובות המטוגנות ולצדה הסירים של תבשילי הקובות. אמצע היום, התור ארוך ומבולגן, הגענו חמישה וחיכינו בסבלנות. וצריך סבלנות.

הגיע תורנו, ובגלל שהיינו חמישה זה איפשר לנו להזמין את הכל. ובהכל אני מתכוון להכל – את כל סוגי הקובות המטוגנות וכמעט מכל המבושלות. הלכנו לשולחן להמתין לקובות, עם קצת זירוז מצידנו ועזרה מאחת מבנות המשפחה שלא בדיוק עבדה כמלצרית אבל כן באה לעזור. לא עסק משפחתי כי אם משפחה עם עסק.

ואז הקובות התחילו לזרום. תחילה הגיעה הקובה אורז, קובה בורגול וקובה פטטה (תפו"א), כולן חתוכות למשולשים. הן היו בנות-נשנוש וכיפיות לשרינג. סתם, לחלוקה. הייתה הסכמה בשולחן על מדרג הקובות: הבורגול הצטיינה ובלטה במעטפת עדינה ורכה. האורז הייתה דביקה וכיפית, ובקובה פטטה הבשר מעט הלך לאיבוד בין כל המעטפת העמילנית שהתפרקה. בכולן היה אותו מילוי עשיר ונעים של בשר.

או אז הגיע הסמבוסק המטוגן עם החומוס לצמחונית שבשולחן. הוא היה רותח, חם וטעים, וגבר אף על אחיו הבשריים. שתי קובה חלביות מטוגנות קטנות (עשויות גם הן מבורגול) יצאו מהשמן הרותח ומצאו את דרכן לשולחן והיו פריכות ונהדרות.

תזכורת נוספת מצידנו ומרקי הקובה הגיעו. מרק הבמיה היה סמיך ומעט רירי, טעמו מתקתק והוא עטף בעדינות את הקובה המבושלת, שהייתה בעלת מעטפת דקה ומילוי נהדר. מרק הסלק היה מתקתק אף יותר, עם אותן קציצות קובה נהדרות. הוא היה צבעוני ונפלא. מרק הקובה חמוסטה, שבו צפו קובה שטוחות מבורגול ולא עגולות ומסולת כאחיותיהן, היה לי פחות טעים מהשאר. בשולחן שררה חוסר הסכמה חריפה בנוגע למנה המנצחת מבין השלוש.

בשלב זה דוד חביב הגיע וניגש לשולחן. בקרוב הוא ייפתח גם את המסעדה של התבשילים שהייתה לו (דוד חביב דאלאס). שאלתי אותו אם יהיה במקום פאצ'ה, כמו פעם (אזהרה: אנחנו הולכים לדבר על מעיים. אפשר לגלוש לפסקה הבאה). לאחרונה, לדברי המסעדנים, כפי שקורה אחת לכמה שנים, הרבנות החליטה לבטל את הכשרות על מעיים (או להקשות את התנאים, אני לא סגור). אי לכך כבר כמעט בלתי אפשרי למצוא במסעדות העירקיות את הסיג'ק (מעיים ממולאים) או הפאצ'ה (חלק אחר בבטן, יש האומרים – קרום). דוד סיפר לי כי הוא מתכנן להגיש במקום תחליף מעניין למנה. אשמור על דיסקרטיות, אבל נשמע שיש למה לחכות.

בשלב הזה הביאו לנו ערק לשולחן. וכוסות. וביקשו מאיתנו למזוג לעוד לקוחות. ומילאו לנו אורז. וחצילים. וסלט. והביאו עוד קובות. והיה כיף מדי. כיף כמו שכיף לאשכנזי במסעדת שוק. היה כל כך כיף שגם אם לא היה טעים – זה היה טעים. אבל באמת היה טעים. חשבתי לעצמי, אם הייתי תייר – זו החוויה שהייתי רוצה לחוות כי היא חד פעמית לישראל. ואם אני אזרח ישראלי – זו החוויה שאני רוצה לשחזר.

כדאי לבוא בקבוצה למרכז הקובות של דוד חביב כדי לנסות מהכל. יש פה הרבה צבעים וסוגים, כל אחד ימצא את הקובה שלו. המלך חזר, ועדיין יש לו את זה. ממש כמו מורגן פרימן?

כוכבים: 4.5

וייב: מסעדת שוק כמו לפני שהיו מסעדות שוק

טעים? כן וגם אם לא אז כן

מחיר: 35 לקערת מרק קובה, סביבות ה-15 למטוגנות

טבעוני: סמבוסק חומוס

רחוב המבשר 19 (פינת נוריאל) שכונת התקווה, תל אביב 054-3933335, 053-4652789