25 שנה ל"ראש בלטה": מלכה שפיגל בריאיון נוסטלגי במיוחד

"כשעזבנו את ישראל בתחילת שנות ה־80 לא הייתי מוזיקאית, הייתי החברה של פורטיס וזהו", מספרת מלכה שפיגל על תחילת דרכה בלהקת מינימל קומפקט. "הייתה פה הרגשה שבחורה לא יכולה להיות בסיסטית. כשהגעתי לאמסטרדם הבנתי שאנשים יכולים לנגן אם יש להם משהו להגיד גם אם הם לא מדהימים מבחינה טכנית. זה גרם לי להאמין שאני יכולה לעשות את זה, וישראל פשוט לא הייתה המקום המתאים". קבוצת החברים שברחה מתל אביב כללה את שפיגל, סמי בירנבך, רמי פורטיס וברי סחרוף (את מקס פרנקן הם פגשו בהמשך באמסטרדם). זה לא קרה מיד, אבל מינימל קומפקט זכתה להצלחה גדולה באירופה – עוד לפני שסחרוף ופורטיס הפכו לאגדות מקומיות.

שפיגל זכורה לקהל הישראלי בעיקר בזכות הנוכחות המאופקת והאניגמטית שלה במינימל קומפקט. נוסף לנגינה בבס היא גם שרה בכמה שירים – המפורסם בהם הוא הבלדה העוצמתית "When I Go", שנחשבת ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. היא שרה אותו באנגלית במבטא ישראלי שובה לב על רקע תזמור קלאסי, והשיר אף זכה למעמד איקוני כשנבחר לפסקול הסרט "מלאכים בשמי ברלין", אחד הסרטים המצליחים והחשובים באייטיז. המשך הקריירה המרתקת של שפיגל כוללת בין השאר את ההרכב Githead ופרויקטים אלקטרוניים כגון Immersion – שניהם לצד בן זוגה, קולין ניומן, סולן ומייסד אגדת הפוסט פאנק הבריטית Wire. בשבוע הבא היא תחגוג 25 שנה לאלבום הבכורה שלה, "ראש בלטה", בהופעה מיוחדת בפסטיבל הפסנתר (שבת, 27.10) – הכרטיסים אזלו בינתיים – ובאוזןבר (רביעי, 31.10).

עוד כתבות מעניינות:
מלכה שפיגל על השותפות היצירתית עם קולין ניומן
הפופ כבר לא בריא בנפשו, ואלו חדשות מעולות
חידון הקליפים הגדול, הגרסה הישראלית

"ראש בלטה", שיצרה שפיגל עם ניומן, היה הראשון שהוציאו השניים בחברת התקליטים העצמאית שהקימו, Swim. הם נפגשו ב־1985 בהקלטות האלבום האחרון של מינימל קומפקט, שאותו הפיק ניומן, התאהבו, ומאז לא הפסיקו ליצור יחד. "יש הרגשה של סגירת מעגל", היא משתפת בשיחה מביתה שבברייטון, אנגליה. "האלבום לא נכתב עם להקה, אז אני לא יודעת איך זה יהיה. כבר 30 שנה אנחנו עובדים באולפן ביתי, אבל אז זה היה חדש. עבדנו אז ממש כמו שאנחנו עובדים היום – אנחנו יוצרים ביחד וקולין מקליט את זה. כשאני מאזינה ל'ראש בלטה' עכשיו הוא לא נשמע לי ישן. השירים מרגישים חדשים ושאני שייכת".

"ראש בלטה", שיצא ב־1993, הצליח מאוד בזמן אמת – בעיקר באירופה – ועורר סקרנות רבה סביב שפיגל כסולנית. הוא כיכב בתקשורת המוזיקה העולמית בתקופה שבה הפרינט היה מלך: המבקרים השוו את שפיגל לביורק; ב"NME" כתבו: "זו לא מוזיקת עולם אלא פופ בינלאומי"; "מלודי מייקר" השתפכו: "מיסטיקה להמונים, או פשוט אלבום באמת נהדר".

Immersion. מלכה שפיגל וקולין ניומן. צילום: יח"צ

הביקורות האלה לא מובנות מאליהן, בעיקר מכיוון שבאלבום הבכורה שלה שפיגל שרה רק בעברית. הוא כולל, בין היתר, את "כישופים" שהלחינה שפיגל למילותיה של המשוררת דליה רביקוביץ' – דרים פופ יפהפה עטוף בגיטרות אקוסטיות, בס דומיננטי וקלידים אמורפיים. אפקטי הריוורב הרבים אמנם ממסכים מעט את קולה, אבל זו עדיין הייתה בחירה אמיצה של יוצרת שרוצה לפרוץ את גבולות עולם המוזיקה הבינלאומי.

למוזיקה הישראלית של שנות ה־70 הייתה השפעה מכריעה על האלבום: "הרגשתי שבמוזיקה של אז היה הרבה אינטגריטי, למשל ביצירה של אמנים כמו יוני רכטר ויהודית רביץ, ששת, 'הכבש הששה עשר' של יהונתן גפן. זה הקשר הראשון שהיה לי עם מוזיקת רוק. אהבתי את השירה בעיקר, את איך שנשים כמו יהודית רביץ שרו אז. הקול שלהן נשמע טהור".

ובכל זאת, זה היה האלבום הראשון והאחרון ששרת בעברית.
"במילים, בצורה של השירה, יש משהו ילדותי. אולי אני מרגישה ככה בגלל שהמוזיקה הישראלית שייכת לילדות שלי".

הביטלס בעפולה

כילדה שפיגל חקרה את עולם המוזיקה ככל יכולתה, אך נתקלה בלא מעט מכשולים. "לא גדלתי עם מוזיקה בבית, זה היה משהו שלי. גדלתי בקיבוץ מרחביה, העיר הכי קרובה הייתה עפולה ולא הייתה שם חנות תקליטים. אני זוכרת שהייתי הולכת שני ק"מ לחנות האלקטרוניקה שם וקונה את מה שהיה להם. למזלי הביטלס הגיעו כל כך רחוק כך שהצלחתי להשיג את 'סרג'נט פפר ומועדון הלבבות השבורים', וזו הייתה ההשפעה המוזיקלית הראשונה שלי".

אל הקיבוץ נשלחה שפיגל בגיל 11, מפני שהוריה חששו מחיבתה לשיטוטים ולהרפתקאות סולו ברחבי בת ים, שם גדלה, והיא העבירה בו את חמש השנים הבאות. "ההורים שלי עבדו רוב הזמן ואני הסתובבתי הרבה ברחובות. היה מאוד קשה להתחיל מחדש בקיבוץ – לא הייתה שם יכולת לקבל ילדים חדשים. הרגשתי אאוטסיידרית והילדים היו אכזריים, אבל בסוף זה היה טוב. הקיבוץ נתן לי חופש – עזבו אותי לנפשי ויכולתי לחלום, להסתובב, לשחק עם הכלבים בחוץ".

המלכה האם. מלכה שפיגל (צילום: Stefan Oracle)

את מקפידה להגיע לישראל בכל טור. עוד נשארה תחושה חמוצה?
"הזמן שעבר לא החליש את הקשר שלי אליה – זאת הילדות שלי, יש לי חברים ומשפחה בארץ. התחלתי לאהוב את תל אביב אחרי שעזבתי אותה. בשנות ה־80 היה פה כל כך משעמם שרק רציתי לברוח, אבל מאז הייתי בכל העולם וזאת אחת הערים הכי מגניבות שיש".

מה ממשיך ללוות אותך מימי מינימל קומפקט?
"ברי היה מנגן בדרך אמפתית שגרמה לי להרגיש שאני מסוגלת, וזה נתן לי ביטחון לנגן. הוא חבר שלי, וכשאת מנגנת עם חברים את לא צריכה להוכיח שום דבר, וזה כיף. ככה הלהקה התחילה וככה זה נשאר. מאז זאת הדרך היחידה שאני מכירה. זה חייב להיות כיף. כלומר זה לא חייב להיות, אבל זה כן. אחרת לא הייתי עושה את זה".

מלכה שפיגל, מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב, שבת (27.10) 21:00, 104 ש"ח; אוזןבר, המלך ג'ורג' 48 תל אביב, רביעי (31.10) 20:00, 104 ש"ח

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד