סוגרים את המיקרופון: מנהלי תחנת הרדיו קול הקמפוס פוטרו

גם עברה המפואר של תחנת קול הקמפוס (106FM) לא הצליח למנוע את תהליך הגסיסה. 22 שנה לאחר שהוקמה, אתמול (רביעי) הגיעה ההידרדרות לשיא עם ההודעה על פיטוריהם של שניים מתוך שלושת העובדים הקבועים שנותרו בה. מנהלת התחנה, הדר זילברשטיין, אמנם לא קיבלה מכתב פיטורים לאור חופשת לידה ממנה חזרה לאחרונה, אך עתידה התעסוקתי אינו ברור – כמו גם עתיד התחנה.

קול הקמפוס, השייכת לרדיו החינוכי של קול ישראל בשיתוף המסלול האקדמי המכללה למינהל, הייתה מזוהה לאורך השנים עם קהל מאזינים צעיר ונאמן ומוזיקה אלטרנטיבית. הקיצוצים בתחנה וגל הפיטורים, שהחלו לפני כארבע שנים, עוררו את כאבם של רבים מאנשיה ומאזיניה. "כשאני פוטרתי המצב לא היה מזהיר", מספר סער גמזו, ששימש כמנהל המוזיקלי של קול הקמפוס בין השנים 2011-2013. "זה מקום מורכב, זוהי לא תחנת שידור רגילה. המכללה מממנת את הפעילות שלה החל מלשלם אקו"ם ועד למשכורות. אחרי מעבר בית הספר לתקשורת מתל אביב לראשון לציון המכללה ספגה מכה – והחגורה הלכה והתהדקה. בהתחלה שלחו אותי הביתה, לאחר מכן העזיבו את המפיק הראשי ועובדים נוספים עד שבסוף נשארו שני מנהלי שידורים שעשו את כל העבודה, וגם אותם פיטרו כעת. ייבשו את התחנה. דה פקטו, לא יהיה מי שיפתח את הדלתות ב-1 בספטמבר".

על אף שאנשי התחנה רואים בפיטורים האחרונים, שייכנסו לתוקפם בסוף החודש, גזר דין מוות לקול הקמפוס, במכללה למנהל לא מסרו לעובדים הודעה על סגירתה באופן רשמי – ולדבריהם נתנו לדברים להשתמע מכך. "מהמצב שהיה פעם, שהתחנה הייתה התפארת של המכללה, גם אם היא לא הבינה עד הסוף מה קורה בה, היא הפכה להיות נטל כלכלי", מסביר גמזו, שטוען כי "הייתה דרך טובה יותר להתמודד עם הקיצוצים". לדבריו, מכתבי הפיטורים של מנהלי השידורים ניתנו ונמשכו בחזרה כמה פעמים, וגורמים מטעם המכללה איימו על העובדים שלא להוציא את המתרחש לכלי התקשורת. "יש שם הורים לילדים שמשחקים עם העתיד שלהם. עם כל הכבוד למוזיקה ולאהבה לרדיו, יש פה אנשים שצריכים לאכול".

"כלום ממה שהבטיחו לנו לא קרה". בוואן של קול הקמפוס

גם נועה ברודצקי, שדרנית התחנה, הביעה את צערה על המצב בתחנה. "הם נשבעו שזה זמני, שהם מאמינים בתחנה, שהם מאמינים בשדרנים, שהם ימצאו תקציב וייחיו אותה מחדש – כלום מזה לא קרה. למעשה בפועל התחנה המשיכה אך ורק מאהבה של השדרנים וכוחם של אילו שנשארו להשיט את הספינה ולהחיות אותה בגבול האפשר עם תקציב אפסי ושום התקנים לאנשי צוות", כתבה בפייסבוק. "אתמול גילנו שהמכללה הביאה עוד מכה ולמעשה ב-1.9 אין יותר מנהלי שידורים –  המשמעות היא כמובן שאין יותר תחנה. המכללה פחדנית מדי בשביל להגיד את הדברים כפי שהם ואפילו לסגור את הגוף הזה בכבוד המגיע לו הם לא מאפשרים, פחד מפרסום רע".

לדברי נועה בגון, ששימשה גם היא כשדרנית בקול הקמפוס, "זאת תחנה שקידמה אג'נדה חברתית וסביבתית גם פוליטית, בלי לפחד. זאת תחנה שידעה לא רק לשדר תרבות, אלא גם לחקור אותה ובטח לייצר אותה". בפוסט שפירסמה בפייסבוק הסבירה: "בסופו של דבר, כבר לפני יותר מעשור היה ברור שצריך לעבור לשידור אינטרנטי ולהתנתק מכבליה של קול ישראל, תחנת האם. אני לא יודעת מהן כוונותיה של המכללה למנהל, חוץ מקבורה לא ראויה וחיסכון בתקציב. אבל אולי עוד יצמח שם משהו חדש וטוב. זה מבאס להבין שקול הקמפוס הגיעה לסופה".