מסכת אב"ד

אני מפחדת מאורטל בן דיין. מאחורי גבה אני קוראת לה אב"ד ואני מדברת עליה כמעט רק מאחורי גבה. אני מפחדת שהיא תתבע אותי, אני מפחדת שהיא תעשה לי שיימינג. אני מודה שהרבה יותר קל לי לכתוב עליה טור עכשיו, כשהיא כלואה בבית האח הגדול וגדוד מעריציה פלוס הפה הגדול שלה ישמרו אותה שם בתקופה הקרובה, רחוק מהמקלדת שיכולה לבייש אותי.

אני מעריצה את אב"ד. את ההתגייסות העקבית שלה לטובת זונות. את קבוצת נשים בצהוב שהקימה. להסתובב ברחובות המפחידים של דרום העיר בראש קבוצת נשים כדי לכבוש בחזרה את המרחב הציבורי – זה דבר מדהים בעיניי. אני מעריצה אנשים שיש להם זמן ואנרגיה לעשות מעשה שהוא מעבר לסטטוס בפייסבוק או טקסט בעיתון. באופן אישי יש לי כל כך הרבה ביקורת על העולם אבל המקסימום שאני עושה זה לפרוק אותה כאן, במילים, לא במעשים. הייתי בלא מעט הפגנות כמובן אבל הן אף פעם לא חרגו מגבולות תל אביב ואף פעם לא חרגו משעות הערות הרגילות שלי. אני מאשימה בזה את יאיר לפיד ואת ביבי ואת כל מי שהיו פה לפניהם שרמסו את מעמד הביניים וגרמו לי להיות עייפה כל הזמן. עייפה מדי בשביל לעשות משהו כדי לשנות את המציאות. אני מעריצה אנשים שמצליחים להיות לא עייפים כל כך.

איור: תמר מושקוביץ

אני סולדת מאב"ד. היא מייצגת היטב את רוח התקופה: הטהרנות. התפיסה הטהרנית הפייסבוקית לא מאפשרת מרחב חשיבה. היא תמחץ את כל מי שלא מיישר קו. כשהיא מגיעה ביחד עם רצון עצום להתפרסם – במובן הכי אביבית בר זוהרי שלו – היא נדמית כמזויפת, ככלי ריק מתוכן שנועד רק לקדם את הפרסום. כשאב"ד מגיעה לבית האח הגדול – ממש כמו כל אחד אחר שמגיע לשם – קשה לי מאוד לא לבוז לה.

אז מה לעזאזל אני רוצה מאב"ד? אולי היא יודעת יותר טוב מכולנו מה נכון? אולי המטרות הטובות שלה בהכרח צריכות להתממש דרך אלימות או טהרנות, כי אחרת איש לא היה מקשיב לה? או שאולי היא רק עושה נזק למאבקים צודקים כי הפכה אותם למזוהים עם השתלחות אגרסיבית? לא ברור לי. יכול להיות שהתשובה תתגלה ביכולת שלה לשרוד בבית האח הגדול. זה אמנם מקום עלוב להיות בו, אבל אם אתה שורד בו לאורך זמן, סימן שמישהו מקשיב לך.

תמר מושקוביץ (GO-TAMׂׂׂ) תציג בשבוע האיור בתערוכות: "הגרסה המאוירת", מוזיאון ארץ ישראל; "מכונה/חלום", בית הצעירים, מזא"ה 9; "אומרת האיור", בית האמנים, אלחריזי 9.