בסיבוב: סכסוך האחים על מסעדת "חליל" האהובה סוף סוף נגמר

מסעדת חליל הרמלאית היא אחד ממוסדות החומוס המוכרים והאהובים ביותר בישראל. השם שלהם נלחש כבר 50 שנה בקרב חומוסולוגים כמוקד לעלייה לרגל, סיפורי המסבחה שלהם הגיעו עד קצוות הארץ ובשנים האחרונות נוסף אספק סושאל-מדיה מעניין, שהפך את חליל למסעדה האהובה ביותר בטוויטר – גם בקטע של האוכל, אבל גם באופי המותג, שמצא בית חם בקרב הצייצנים. אך מעטים יודעים שבזמן שהחומוסייה מצייצת דברים כמו "היי, מזכירה לכולם/ן שביום ראשון יש פסחא אז אני שיכורה ובחופש", המסעדה נקלעה לסכסוך יורשים שלא יבייש את משפחת רוי. ועכשיו הם סוף סוף הגיעו לפשרה, ואפשר לחזור להתמקד בחומוס.

מסעדת חליל נפתחה ברמלה בשנת 1973 על ידי חליל אלבלה ז"ל, שהפך אותה לעסק משפחתי (תחת השם חליל ובניו) בשיתוף כמה שמונת ילדיו, אך אנחנו נתמקד במיכאל ואליאס. עם פטירתו של חליל ב-2011, הוא הוריש את מניות העסק לשני בניו, שחילקו ביניהם – עד שב-2016 החל סכסוך שהוביל לכך שמיכאל יקנה את מניותיו של אליאס, עסקה שהתעכבה כשנתיים, עד שהאחים הסכימו על כל הפרטים – למשל, שלאליאס אסור להקים מסעדה מתחרה בתחומי רמלה, ולא מסעדה בשם זהה. ב-2019 בחר אילאס להקים את "חומוס חליל", בשור הסיטונאי בצריפין, עם לוגו שמצהיר כיאה למסורת "המקורי", וגם מציין שהוא קיים "מאז 1973". למיכאל היו כמה השגות, ובתגובה הוא תבע אותו, וביקש צו מניעה על שימוש בלוגו ובשמו של אביהם.

בלב הדיון עמדה השאלה האם הותר לאליאס להשתמש בשמו של חליל, למרות שויתר על זכויותיו במסעדה. אליאס טען כי ההסכם שחתמו ב-2018 איפשר לבן הפורש להשתמש רק בשמו המלא של אביהם, אבל לא באופן חלקי. השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשון לציון עיין בפרטי ההסכם (כפי שפורסם באתר פסקדין), וקבע כי לאליאס היה מותר להשתמש בשמו של חליל גם באופן חלקי, כל עוד המסעדה ממוקמת מחוץ לרמלה, ולא מנסה להטעות את הציבור. הלוגו שעוצב שונה (עכשיו הוא מינימליסטי יותר, וכולל רק את הכיתוב "דורות של חומוס"), ואנחנו הרווחנו שתי חומוסיות עם שושלת מעניינת וסיפור משפחתי מעניין. המסעדה ברמלה – המקורית – עדיין פועלת (זו גם המסעדה שתמצאו בטוויטר), בעוד שזו בצריפין תמשיך לפעול בשם "חומוס חליל". הבאנו שלום על טחינה.