הרועים של ארמניה

בסוף חודש יוני האחרון נחתנו בירוואן (Yerevan), בירת ארמניה. הטמפרטורה בעיר היתה 30 מעלות צלזיוס. מורת הדרך שלנו הזהירה אותנו כי בהרים שאליהם היו מועדות פנינו שורר מזג אוויר חורפי. כמה חורפי כבר יכול להיות, חשבתי. כשהגענו להר ארגאץ (Aragats) הנמצא במרחק של כארבעים קילומטר מצפון-מזרח לירוואן, עמדה הטמפרטורה על שלוש מעלות צלזיוס ומטחי גשם וברד ירדו מדי פעם בפעם. כרים צבעוניים של פריחה נהדרת קיבלו את פנינו בהר הגבוה שבהרי ארמניה שבשיאו מתנוסס לגובה של 4,095 מטר מעל פני הים. שלוגיות שנותרו מימי החורף היו פרוסות כרצועות לאורך הרכסים, ובערוצים העמוקים שטו עננים. לאורך כביש הררי נראו מחנות של אוהלים וקרוואנים, ובהם צאן, בקר וכלבים. אלה הם מגורי הקיץ של רועים יזידים (Yezidi), המשתייכים למיעוט האתני והדתי הגדול בארמניה.

חיי רועים

על פי הערכות כמיליון יזידים חיים בעולם, מתוכם כ-180 אלף מתגוררים בארמניה. דתם ייחודית והיא מושפעת מהאיסלאם הסופי. שפתם המכונה קורמאנג'י, דומה לכורדית. לאחר שסבלו מרדיפות עזבו חלק מהיזידים במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 את עיראק ועברו לגיאורגיה ולארמניה. כיום יש קהילות יזידיות גם בגרמניה, רוסיה וסוריה. רבים מהם רועים המתגוררים בחודשי החורף בכפרים ובערים, ובתקופה שבין האביב המוקדם לסתיו המאוחר הם עוברים לגור במחנה ארעי בהרים.

רועים ונוודים מעניינים אותי כצלם – הנוף הפתוח, הרועים על הסוסים – אלה הם נושאים פוטוגניים לצילום, וכך גם היה במקרה זה. ראינו איך הרועים ניהלו ביד רמה את עדר הבקר הגדול. כלבים שמרו על הבהמות שלא יברחו מן העדר. נראה כי אחד הכלבים החליט לתפוס עצמאות וברח, נער ושני כלבים איתו השיבו את הכלב הסורר למשמרתו.