הפנים של אפריקה

משה מלל, בן 54 מרמת ישי, מנהל בחברת בנייה באפריקה:

"במסגרת עבודתי באפריקה אני נחשף למראות, לנופים ולאנשים מיוחדים מאוד. הדחף לצלם ולתעד הוא בלתי נשלט ואני מקפיד לצלם כמה שיותר.

התנאים לצילום הם קשים וכמעט בלתי אפשריים, בעיקר כאשר מדובר בפורטרטים. המקומיים לא אוהבים להצטלם ופוחדים להתייצב מול המצלמה, וחלקם אף מאמינים שהמצלמה גונבת להם את הנשמה.

אני משתדל לתעד את חיי היומיום של המקומיים החיים חיי עוני בלתי נסבלים. בכפרים רבים עדיין אין חשמל ומים, תפקיד הילדים לשאוב מים מהבאר בעזרת דלי וחבל והרחצה מתבצעת בחצר במים קרים או במים שחוממו על מדורה. לילדים אין מגרשי משחקים ורובם מעבירים את זמנם במשחקים בחצר הבית, עם רהיטים ישנים, חול, צמיגים ישנים, גרוטאות, פחיות שימורים ריקות, חוטים וחבלים.

אחת המדינות המרתקות לצילום פורטרטים היא ניגריה, משום שעל פניהם של רוב המקומיים יש סימונים וחתכים שונים שנעשים מיד לאחר הלידה ומסמנים את שיוכם לשבט זה או אחר".